אומץ נניח שנותרה לכם עוד שעה אחת בלבד לחיות. ואתם יודעים זאת. וכעת עומדת בפניכם משימה שתמיד חששתם ממנה, משהו שרציתם לומר והתביישתם, בקשה שחששתם לבקש, מעשה שפחדתם לעשות, רגש שהדחקתם להביע, האם בשעה האחרונה לחייכם תעיזו לעשות את שדחיתם או פחדתם כל החיים? האם תתנו לפחד לנצח אתכם עד יום מותכם ותקחו איתכם לעולם אחר את המשא של האכזבה מעצמכם? או שבשעה האחרונה של חייכם תרשו לעצמכם להעיז, להיות גיבורים להסתכל לפחד ולחששות בעיניים ולא לתת להם להכניע את רצונכם. זוהי לדעתי מהות האומץ. אני חושבת שאף אחד לא נולד אמיץ. אומץ הוא החלטה. גם הפחדנים הגדולים ביותר יכולים להחליט שלא לתת לפחד להיות גדול מהם ולהתנהל בחייהם כאילו נותרה להם רק עוד שעה אחת לחיות ורצוי שיחיו אותה כמו שתמיד האמינו שהם יכולים ורוצים. רק שעה אחת עומדת תמיד בינכם ובין הפחד שעוצר אתכם. ומנסיון- פחד אמנם לא נעלם אף פעם אבל הפחד שונא שמסתכלים עליו ככל שמסתכלים עליו יותר הוא מתכווץ, מצטמצם ונדחק לפינה קטנה ואפלה עד לפעם הבאה.
