לנוחיותכם, מצ"ב קובץ להורדה של ההמלצות לפרסום תכנים ומידע באתר האינטרנט של העירייה: המלצות לפרסום המידע באתר האינטרנט של העירייה

בעקבות "מהפיכת השקיפות" ובהמשך לחקיקתו של חוק חופש המידע[1] נחקקו מספר חוקים  שמטרתם לאפשר  נגישות למידע לכל תושבי המדינה. חשיבות הנגשת המידע לתושב ברשויות המקומיות היא משמעותית[2] מאחר והרשות נמצאת בנקודת ההשקה של מירב תחומי החיים והתושב נזקק למידע מהרשויות ברמה היומיומית. גם בדברי ההסבר להצעה לתיקון החוק לממשל זמין[3] נכתב כי "מטרת החוק היא ל הפוך את המידע בדבר שירותי הרשויות המקומיות לזמין ולנגיש יותר לתושביהן".

בעידן האינטרנט נראה כי הדרך הקלה והאפקטיבית ביותר להנגשת המידע לתושב, היא באמצעות פרסומו באתר אינטרנט ייעודי שבו יוכל התושב למצוא את כל המידע לו הוא נזקק תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לחיפוש המידע בקלות וביעילות באתר. ואכן, בשנת 2007 תוקנה פקודת העיריות[4] לכלול חובה על כל רשות מקומית להקים אתר אינטרנט ולפרסם בו את המידע אשר חובה עליה לפרסם[5].
נשאלת השאלה, מהו אותו מידע אשר אותו חובה לפרסם? בבואנו ליישם את הפתרון הנחזה לפשוט לכאורה, אנו נתקלים במספר שאלות מהותיות באשר לרוחב היריעה אשר על העירייה לפרוס לעיני התושב מכוח החוק, סוג המידע ואיכותו ומאחר והסעיף מדגיש, כי על המידע להינתן ללא תשלום, נגזרת מכך שאלה תקציבית מאחר ולא ניתן לגבות אגרה עבור המידע ועלויות תחזוקה לעדכון אתר מסוג זה הן גבוהות, מהו היקף המחויבות שעל העירייה לעמוד בה על מנת להגשים את דרישות החוק.  בעבודה זו אעלה ואדון בסוגיות והתהיות העולות מסעיף 248 ב' לפקודת העיריות, בהתבסס על מחקר משווה של  פסיקה וחקיקה מהארץ והעולם, תוך ניסיון לבירור מהי מטרתו של אתר העירייה והאם הוא מגשים את חזון השקיפות.  במטרה לסייע לרשויות המקומיות לקיים את דרישות החוק, הצעתי בנספח כלי מנחה ובו המלצות לתכנים שיש להציג ע"פ חוק באתר האינטרנט של העירייה על מנת לקיים את סעיף 248 ב' וכן המלצות לתכנים שכדאי שיכללו באתר העירייה על מנת לקיים את חזון השקיפות המקסימלית.

 א.      פרשנות סעיף 248 ב' לפקודת העיריות

נוסח הסעיף:
אתר אינטרנט של העירייה
248ב. עיריה תקים ותפעיל אתר אינטרנט נגיש לציבור  ללא תשלום, שבו תפרסם, בין השאר –
(1)  מידע שעליה לפרסם וכן מידע בנוגע אליה ששר הפנים פרסם בהתאם להודעת העיריה, לאחר שהשר פרסמו; בפסקה זו, "פרסום" – פרסום על פי דין ברשומות או בעיתון;

(2) פרוטוקולים של ישיבות המועצה בדלתיים פתוחות, לא יאוחר משני ימי עבודה מיום אישורם במועצה, והקלטות או תמלילים של ישיבות כאמור.

הסעיף אינו מפרט מהו אותו מידע אשר על הרשות לפרסם ומפנה למידע אותו מפרסם שר הפנים, אולם מעולם לא פורסמה רשימה מוסדרת הכוללת את מגוון הנושאים אשר מחובתה של הרשות לפרסם באתר האינטרנט. הסעיף משאיר בידי הרשות מרווח רחב מדי לפרשנות, אשר גורם לחוסר אחידות בסוג ואיכות המידע המפורסם על ידי רשויות שונות.
בדו"ח מבקר המדינה[6] משנת 2007, ניתן למצוא את סעיפי החוק המפרטים את הנושאים עליהם חלה חובת הרשות לפרסום.
הנושאים המפורטים בדו"ח הם: חוקי העזר של הרשות המקומית, מידע על תפקידי הרשות המקומית ושל הממונה לפי חוק חופש המידע ועל אופן קבלת מידע המצוי בידי הרשות המקומית, מידע בנוגע לתאגידים שבשליטת הרשות המקומית^[7], מידע על איכות הסביבה, תמצית הדוחות הכספיים, דוחות על איכות המים, מידע בדבר שיעורי הארנונה ומועדי תשלומה, מידע של הועדה לתכנון ובניה, דוחות מבקר הרשות המקומית ופרוטוקולים של דיוני המועצה.
בדו"ח מעודד המבקר את הרשויות ליזום פרסומים נוספים, גם אם אין חלה עליה החובה לפרסמם ומציע את אתר האינטרנט ככלי נוח וזמין לפרסומים אלו. מתוך הדו"ח:   "על מנת להגשים את עקרון חופש המידע והשקיפות בשלטון המקומי, להגביר את אמון הציבור במערכת המוניציפאלית ולאפשר את השתתפותו בתהליכים המקומיים, מן הראוי שהרשויות המקומיות תיזומנה העמדת מידע לציבור מעבר לחובה שנקבעה בחוק חופש המידע ובפקודת העיריות, כמו למשל פרסום יזום של פרוטוקולים מדיוני מועצת הרשות המקומית וועדותיה או פרסום של דוח מבקר הרשות המקומית. טכנולוגיית המידע והתקשורת, ובעיקר האינטרנט, יכולה לספק כלים נוחים וזמינים להעמדת מידע לציבור, ויש מקום שהרשויות המקומיות יעשו שימוש בכלי זה כדי להביא לידיעת הציבור מידע רב ככל הניתן. "

בעתירה המנהלית של התנועה לאיכות השלטון[8] (ראה סעיף ב' להלן),  מפורטים נושאים דומים ע"פ סעיפי החוק, אשר יש לצפות מן הרשות שתפרסם באתר האינטרנט שלה על מנת לקיים את חובת החוק. ואילו במחקר ערים סמויות מן העין[9] הורחבה הפרשנות לחוק לכלול מידע נוסף, המשתמע מתכלית חוק חופש המידע, בהתייחס לרשויות המקומיות. לדוגמא: הסעיף העוסק במועצת העיר: פרסום ישיבות המועצה: מועדים, מיקום וסיכומים, חשיפה שמית של אופן ההצבעות במועצה, מידע על הועדות העירוניות ודרך ליצירת קשר עימן.
בסעיף העוסק בנבחרי הציבור- ראש העיר וחברי המועצה: פרסום אמצעי קשר עם נבחרי הציבור, יצירת קשר ישיר בין ראש העיר לתושבי העיר, סגני ראש העיר ופרסום סמכויותיהם, פרסום הסכמים קואליציוניים.
כמו כן, נוספו סעיפים טכניים יותר כגון: הנגשת המידע לציבור: איכות החיפוש באתר, שפת האתר ואפשרות לקבלת מידע ומשוב מהציבור.

ב.      הלכת פס"ד התנועה לאיכות השלטון

בשנת 2010 עתרה התנועה לאיכות השלטון בעתירה מנהלית תקדימית כנגד 32 רשויות מקומיות במחוז צפון, בדרישה כי יקיימו את חובת החוק בתיקון 110 לפקודת העיריות ויקימו אתר אינטרנט לרשות. בעתירה מפרטת התנועה את סעיפי החוק אשר לגישתה חובה על הרשויות לקיים ואת הנימוקים והתכלית העומדת מאחורי הדרישה להקמת האתר ולהנגשת המידע לתושבי הרשויות. בערעור[10]  דוחה ביהמ"ש לעניינים מנהליים את בקשת המערערת עיריית בית שאן ומורה לרשויות אשר עדיין לא קיימו את דרישת החוק לעשות זאת תוך 180 יום. פסק הדין דן בהרחבה בתכלית חוק חופש המידע לאפשר נגישות ומימוש של זכות הציבור לדעת, שקיפות שלטונית כפועל יוצא של חופש הביטוי ומימוש זכויות פוליטיות ואחרות של התושב והאזרח. אולם לדעתי פסה"ד מחטיא את המטרה בכך שאינו כולל את רשימת  סעיפי החוק והוראותיו לגבי הנושאים אותם חובה לפרסם באתר המופיעים בעתירה המקורית ויוצר מצב בו שוב אין אסמכתא רשמית ומאורגנת המכילה את דרישות החוק לצורך יישומה ע"י הרשויות. בנוסף חיזק ביהמ"ש את קביעתו בפס"ד הדין כאשר ב 1.6.2011 קבע לרשויות שעדיין מתמהמהות בהקמת האתר,  תשלום הוצאות משפט לתנועה לאיכות השלטון בסך 78,000 ₪.

ג.       שקיפות, לא בכל מחיר

בהנחיות היועמ"ש אמנם מוצגת חשיבות החוק הנובעת מתוך עקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי ומחובת הנאמנות של הרשויות הציבוריות כלפי אזרחי המדינה ותושביה וכי מתוך כך נגזרת חובתן למסור לציבור מידע שברשותן[11] אולם, למרות החשיבות הרבה שמקנה החקיקה והפסיקה לשקיפות השלטונית ולזכות הציבור לדעת, השקיפות השלטונית אינה מוחלטת. בישראל חוק חופש המידע לא נכלל בחוקי היסוד ועדיין יש לערוך איזונים בין חופש המידע וחוקים אחרים כגון הגנת הפרטיות וערכים מוגנים כגון שמירה על יעילות שלטונית. לדוגמא,  בעע"ם אריה גבע נ. יעל גרמן ועיריית הרצליה [12] קבע השופט ג'וברן, כי לעיתים העברת המידע לפרט עלול לפגוע בפעולתה היעילה של הרשות ולהטיל עליה הכבדה בלתי סבירה ואז תיסוג השקיפות השלטונית לטובת היעילות המנהלית. כמו כן, ישנם נושאים אשר מחובתה של הרשות להגן על התושב ולא לפרסם פרטים אישיים העלולים לפגוע בו ובזכותו לפרטיות. פתרון לסוגיה זו יכולה הרשות לאמץ באמצעות פרסום המידע לגבי מדיניות באופן כללי תוך מתן דוגמאות אשר אינן כוללת שמות ופרטים מזהים של תושבים.

ד.      חוק חופש המידע The Freedom of Information Act (FOIA) בארה"ב ובאיחוד האירופי.
בארה"ב ובאיחוד האירופי חוק חופש המידע הוא חלק מהחוקה ומזכויות היסוד של האזרח. כהכנה לחקיקת סעיף 248 ב' זימנה ועדת המשנה של הכנסת[13] את פאול טימרס – ראש היחידה לממשל זמין בתוכנית המסגרת של המו"פ באיחוד האירופי, לשאת דברים, על עקרונות הממשל הזמין באיחוד האירופי, על מנת שיוכלו ללמוד ממנו את הנושא. ועדת המשנה קיימה דיונים רבים והוכנה תוכנית[14] לממשל זמין וצמצום הפער הטכנולוגי במדינה.  אולם למרות זאת, חוק חופש המידע לא הועלה לדרגת חוק יסוד והחשיבות הניתנת לאכיפתו שונה מאוד מזו הקיימת בארה"ב ובאיחוד האירופי.
באיחוד האירופי קיים גוף הנקרא משרד הממונה על המידע[15] גוף זה מתפקידו לפרסם את ההנחיות החלות על כל מדינות האיחוד בשמירה על חוק חופש המידע וכן לדאוג לאכיפתו של החוק בקרב המדינות. בנוסף מפורסמות דירקטיבות שונות של האיחוד בנושאים ספציפיים הנוגעים לכל תושבי ואזרחי האיחוד, כגון הדירקטיבה משנת 2003 בנוגע לפרסום מידע בנושא איכות הסביבה[16]. משרד הממונה, מפרסם תבניות של פורמטים קבועים על פיהם יש להציג את המידע במדינות השונות על מנת שהמידע יוצג באופן אחיד אשר יקל על אזרחי האיחוד להתמצא בו. המדינות יכולות לפנות לגוף זה על מנת לקבל מידע ולהתעדכן בכל הנושאים הקשורים לביצוע בפועל של חוק חופש המידע של האיחוד. כמו כן בחלק גדול ממדינות האיחוד קיים חוק חופש מידע פנימי של המדינה עצמה[17].

בארה"ב
ה FOIA[18] הוא חוק פדראלי ותיק משנת 1966 כחלק מהחוקה האמריקאית מאזן החוק בין זכותו החוקתית של הציבור לדעת לבין זכות הציבור לפרטיות חוק הגנת הפרטיות האמריקאי 1974 [19]. בשל היותו חוק פדראלי הוא חל על כל מדינות ארה"ב ואכיפתו מתבצעת על ידי רשויות האכיפה הפדראליות של ארה"ב.

המצב בבריטניה
עם כניסתו לתפקיד הכריז ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון על מהפיכה בפתיחת מאגרי המידע הממשלתיים לציבור. הוא קבע יעדים רבים בנושא וביניהם גם ברמת השקיפות של הרשות המקומית.
לדוגמא:

•  חיוב כל הרשויות המקומיות לפרסם כל הוצאה ולחשוף את כל החוזים והמכרזים בסכום מעל 500 ליש"ט
  (כ- 3000 ₪).
• פרסום נתוני פשיעה ברשות המקומית כדי שכל אזרח ידע מה המצב בסביבתו הקרובה.
• פרסום תרשימי זרימה ארגוניים של גופי הממשל השונים שיכילו את כל בעלי התפקידים בפורמט אחיד.
• פתיחת כל מאגרי הנתונים לציבור ללא תשלום, תוך הצגת המידע בפורמט פתוח והמאפשר עיבוד ומעודד "שימוש חוזר" וחופשי במידע.

קמרון יצא במכתב לתושבים אותו פרסם באתר ראש ממשלת בריטניה[20] שבו הוא מפרט את הרפורמה שלו, ואת הרציונל העומד מאחוריה.
בריטניה הקימה אתר ממשלתי פתוח למאגרי המידע[21] ועיריית לונדון רבתי הקימה אף היא אתר[22] פורץ דרך למאגרי המידע המקומיים אותו כינתה בשם "מחסן מידע" או "חנות המידע".

עיריות נוספות מסביב לעולם הולכות בעקבות מגמה זו ופותחות את המידע שלהן לציבור כך גם עיריות ניו יורק וסן פרנסיסקו בארה"ב. בנושאים במאגרים כוללים: נתונים לגבי עבודת העירייה, צריכת אנרגיה ואיכות אוויר, טבע עירוני ושטחים פתוחים, תחבורה בת קיימא, תכנון עירוני, פסולת ומיחזור, ומידע העוסק במרחבים הציבורי העירוני.

ארה"ב אימצה את המלצתם של  נציגי 10 אוניברסיטאות אשר גיבשו כללים להנגשת המידע לציבור, אותם פרסמו באתר law.gov  האמריקאי[23] המספק מידע זמין על גופי הממשל האמריקאי השונים. (ראה נספח ג'(.

ה. מחקר השוואתי: כיצד מפרשים בארה"ב ובישראל את חוק חופש המידע והשקיפות ברשות המקומית.  
ארה"ב:
בפרויקט השקיפות של ה Sunshine Review הוקמה פלטפורמה אינטרנטית בה השוו התכנים בין אתרי האינטרנט של 64 עיריות במדינת ניו יורק. בנוסף ממפה הפרויקט את כל הערים[24] בהן יש מעל 20,000 תושבים
(סה"כ 2206 ערים). הפרויקט נבנה כאתר בטכנולוגיית  ויקי אשר מאפשרת לכל גולש לסקור את אתר העירייה בעיר שלו ולהוסיף את מידע לאתר הפרויקט. ממצאי הדו"ח סוכמו בטבלה על פי הקטגוריות השונות וכל נושא סומן בסמליל המסמל את רמת הביצוע של הסעיף באתר העירייה (ראה נספח ב').
הנושאים שנבדקו בדו"ח אתר האינטרנט של העיריות בניו יורק:

1. תקציב

2. ישיבות מועצה

3. מידע ונגישות לנבחרי ציבור

4. מידע ונגישות לעובדי העירייה

5. מידע על תכנון ובניה וחוקי עזר עירוניים

6. דוחות ביקורת

7. חוזים עם קבלנים ומכרזים

8. לוביסטים

9. נגישות למסמכים רשמיים

10. מידע על מיסים עירוניים

מניתוח הנתונים ניתן לראות כי הדגש הוא בעיקר על ההתנהלות התקינה והפעילות הפנימית של הרשות נבחרי הציבור ועובדיה.ממצאי הדו"ח מראים, כי העיריות נטו לפרסם בעיקר מידע בנושאים הקשורים לסעיפים  1-6, אולם בנושא חוזים עם קבלנים, לוביסטים, מידע על מיסים עירוניים הפרסום היה דל ברוב העיריות.

ישראל:
בשנת 2010 יזמה החברה להגנת הטבע את פרויקט ערים סמויות מן העין[25]. המחקר השווה את התכנים בין אתרי האינטרנט של 10 עיריות במחוז תל אביב.  מטרת הפרויקט הייתה לבחון את נגישות המידע באופן המקיף ביותר, הנושאים התמקדו הן בתפקוד גופי העירייה השונים, פרסום בנושא איכות הסביבה ותפעול טכני של האתר מבחינת נגישות ושימושיות (Usability) לתושב.
הנושאים שנבדקו בדו"ח ערים סמויות מן העין:

1. נבחרי הציבור- ראש העיר וחברי המועצה
   א. אמצעי קשר עם נבחרי הציבור

        ב. קשר ישיר בין ראש העיר לתושבי העיר

        ג. סגני ראש העיר ופרסום סמכויותיהם
ד. פרסום הסכמים קואליציוניים

2. מועצת העירייה
א. פרסום ישיבות המועצה: מועדים, מיקום וסיכומים

        ב. חשיפה שמית של אופן ההצבעות במועצה
ג. מידע על הועדות העירוניות ודרך ליצירת קשר עימן

3. הנגשת מידע עירוני לציבור
א. דוחות שנתיים

        ב. דוחות כספיים

        ג. חוקי עזר עירוניים

        ד. דוחות ביקורת

4. התקציב העירוני ואופן פרסומו

5. מידע סביבתי
א. איכות המים, האוויר

        ב. זיהומים ומפגעים
ג. מיחזור
ד. טיפול ושמירה על עצים

        ה. תחבורה ציבורית בעיר, שבילי אופניים וכ"ו

6. הנגשת המידע לציבור

        א. איכות החיפוש באתר
ב. שפת האתר

7. מידע בנושאי תכנון ובניה בעיר

8. אפשרות לקבלת מידע ומשוב מהציבור

מהשוואה בין המחקרים עולה, כי הגישות ביניהם שונות.  בארה"ב שמו דגש על מינהל תקין של הרשות וזכות הציבור לדעת את דרכי ההתנהלות וההחלטות המתקבלות ברשות. בישראל בשל האוריינטציה של עורך המחקר (החברה להגנת הטבע) הדגש הושם גם על נושא איכות הסביבה. גישה זו תואמת גם את עמדת האיחוד האירופי, בה הנושא של איכות הסביבה הוא הקריטי ביותר בהנגשת המידע לתושב, מאחר ויש לו השפעה ישירה על בריאותו ואיכות חייו של התושב (איכות המים, זיהום אויר, מפגעים וכ"ו).

בהמלצותיי בנספח א' אקח בחשבון את הגישות השונות בנוסף להמלצות דו"ח מבקר המדינה משנת 2007[26] ולמפורט בעתירה של התנועה לאיכות השלטון.  

ה.     ה –Disclaimer – אחריות העירייה על המפורסם באתר שלה
סעיף 36 (א) לפקודת הראיות קובע כי רשומה מוסדית היא הוכחה לאמיתות תוכנה בכל הליך משפטי. על פי התנאים המפורטים בסעיף, נראה כי גם הפרסום באתר האינטרנט של העירייה אותו ניתן להפיק כפלט מחשב, עומד בדרישת הסעיף[27]. אולם עיריות רבות מסביב לעולם אינן מסכימות עם גישה זו[28], ומפרסמות עמוד מיוחד באתרן, שבו הן מתנערות מאחריות משפטית וקובעות כי לא ניתן לתבוע אותן על סמך המידע המפורסם באתר האינטרנט של העירייה[29]. פרסומו של  disclaimer  מסוג זה, מנוגד לרעיון הבסיסי עליו מבוסס המידע הזמין באינטרנט. ברור כי האזרח מעוניין שהמידע אותו מפרסמת הרשות באתרה הרשמי, יהיה מידע אמין אשר ניתן להסתמך עליו בהחלטות ושיקולים שעל האזרח לקחת ברמה היומיומית. על הרשות לדאוג לכך שהמעדכנים את המידע באתר, יהיו אנשי מקצוע אשר עוברים על התכנים ובודקים, כי כל מה שמפורסם הוא נכון ולעמוד מאחורי הפרסומים שלה באתר באופן מלא וללא ניסיון להתחמק מאחריות, גם במקרה שבו המידע שהתפרסם היה שגוי ואצל האזרח נוצרה הסתמכות על בסיס מידע זה שפורסם. הקו המנחה בפרסום באתר חייב להיות פרסום המידע עליו לוקחת הרשות אחריות ומידע שאינה מוכנה לקחת עליו אחריות לא לפרסם כלל.

ו.        קישורים חיצוניים אל אתר האינטרנט של העירייה
נשאלת השאלה, האם כל אחד יכוללהוסיף באתרו האישי קישור לאתר האינטרנט של העירייה? האם יכולה הרשות לאסור קישור מאתר מסוים לאתר שלה? התשובה לכאורה מובנת מאליה, מאחר ומטרתה של אוטוסטרדת המידע היא לחבר בין כמה שיותר מקורות מידע ולייצר קישורים הדדיים רבים ככל האפשר, על מנת לאפשר לגולש ברשת האינטרנט להגיע בקלות למידע אותו הוא מחפש ולאתרים נוספים הקשורים לאותו מידע העשויים לסייע לו. לדוגמא, במקרה מוויסקונסין ארה"ב אישה פרסמה באתר שלה קישור לאתר העירייה ונתבעה בטענה כי היה עליה לבקש אישור מהעירייה לקישור מסוג זה[30]. הסיבה בגללה התנגדה העירייה הייתה בשל הביקורת וההקשר השלילי של התכנים שפורסמו באתר לגבי העירייה. הנושא נדון במאמרים רבים[31] וכיום קיימת פסיקה ענפה מסביב לעולם הקובעת, כי פרסום קישורים לאתר מסוים אינם מהווים עבירה על זכויות יוצרים ולכן גם במקרה זה לא נראה כי העירייה תוכל כיום לתבוע אדם אשר פרסם קישור לאתר העירייה ולא משנה עד כמה התכנים באתרו יהיו פוגעניים כלפי הרשות. לשיטתי, יתכן והרשות יכולה להגיש תביעה נזיקית נגד האזרח על פגיעה בשם הטוב ופרסום לשון הרע  אולם לא תוכל לאסור את עצם פרסום הקישור באתר.

ז.       מיזם פרטי של אדם ליצירת אתר אינטרנט לרשות
האם יכול אדם פרטי ליזום ולתפעל אתר אינטרנט עבור הרשות או בשמה? ד"ר אזי לב- און פורש במאמרו[32] את סיפור האתר "עכונט" שהוקם ע"י אחד מחברי מועצת העיר שפרש מתפקידו בשנת 2004, כ 3 שנים לפני שהוקם האתר הרשמי של עיריית עכו.האתר קיבץ סביבו את קהילת העיר ושימש אבן שואבת למידע בעיתות משבר שפקדו את העיר. במהלך השנים, ביסס את מעמדו כאתר המוביל של העיר, תוך שהוא דוחק הצידה את האתר הרשמי של העירייה. גם בנושא זה עולות מספר תהיות, מצד אחד אתר המופעל על ידי אדם פרטי אשר לו אג'נדה אישית ומטרות כאלו ואחרות, אינו יכול להחליף את הניטרליות אותה אמור לשדר האתר הרשמי של הרשות. בנוסף, לאדם פרטי בדרך כלל אין גישה לכל המידע הקיים בידי הרשות וכמובן שעל פי דיוננו בדבר רשומה מוסדית, לא נראה כי פרסום באתר מסוג זה יכול להיחשב כרשומה מוסדית לצורך הליך משפטי. מכאן ניתן להסיק כי גם אם רמת הפופולאריות של האתר תהיה גבוהה ביותר, עדיין לא יוכל להחליף את האתר הרשמי של הרשות אליו היא מחויבת על פי חוק והוא יוותר אתר חברתי-קהילתי המשרת את תושבי העיר.

ח.     שפת האתר- האם חובה לתרגם את האתר גם לערבית ושפות אחרות?

האינטרנט מאפשר נגישות לא רק למידע עצמו אלא גם לשפות בו הוא מפורסם. תרגום המידע לשפות שונות ויצירת עמודי אינטרנט ייעודיים לדוברי שפות שונות  ברשות. האם החובה החלה על פרסום שילוט בערים מעורבות חלה גם על פרסום המידע באתר בשפות שונות? בהערות ראש הממשלה לדו"ח מבקר המדינה[33] נקבע כי: "אתרי האינטרנט של משרדי הממשלה יכללו, החל משנת התקציב 2004, מידע בשפות עברית וערבית, ובשפות נוספות בהתאם לצורך".
בהתאם להחלטה זו, נראה כי מן הראוי שגם רשויות מקומיות יתאימו את עצמן להחלטה באתרי האינטרנט שלהם. הבעיה קיימת בשני המגזרים מאחר וגם ברשויות המקומית הערביות האתרים מופיעים בשפה הערבית וכמעט שאין מידע בשפה העברית. כפי שניתן לראות למשל בדו"ח[34] של איגוד מבקרי הרשויות המקומיות, לגבי אתר המועצה של כפר קאסם. מצד שני, תרגום כל המידע באתר לשתי שפות דורש אנשי מקצוע ועלויות גבוהות היוצאות מכיסו של התושב, ובכך ייווצר מצב בו ההוצאה שמטרתה יצירת שוויון חופש המידע  בין התושבים בעיר, תבוא על חשבון שירותים אחרים אותם יתכן והתושבים מעדיפים לקבל מהרשות. לדעתי יש ליצור איזון והפרדה בין מידע שהוא חיוני וחשוב שיהיה זמין ונגיש, בכל השפות, על מנת שגם תושבים אשר אינם דוברים את השפה השלטת ברשות, יוכלו לקבלו. ובין מידע ספציפי אותו מחפש התושב, אשר לא יתורגם לשפתו ויופיע רק בשפה השלטת ברשות. הצעות לסוג המידע אותו כדאי לתרגם לשפות השונות מפורט בנספח א'.

ט.        אתר הרשות כמרכז חברתי קהילתי
יש הטוענים כי מטרתו העיקרית של אתר הרשות, הוא לקבץ סביבו את כל תושבי העיר ולספק מידע חברתי קהילתי על האירועים, השירותים והמתרחש בעיר, כדוגמת מקומון מקוון. מתוך גישה זו, משלבות הרשויות עמוד של הרשות ברשתות חברתיות ומקשרות אותו לאתר הרשות.אין ספק, כי קהילתיות וחברה הן חשובות מאוד והגיבוש, תחושת האחדות ו"גאוות היחידה" של התושבים הן בסיס יציב וטוב לחיזוק כוחה ומעמדה של הרשות, אולם אל לנו להתבלבל ולהשוות בין מקומון, אשר כל מטרתו לספק מידע פופוליסטי על הנעשה ברשות, לבין האתר הרשמי של העירייה בו מצפה התושב לקבל מידע מהימן, עדכני ומדויק, על הנושאים המהותיים של חייו בעיר. על המידע המוצג באתר להיות נטרלי ואובייקטיבי עד כמה שניתן ולא לשקף עמדה פוליטי כזו או אחרת של חברי מועצת העיר או עובדי העירייה. כמובן שאין פסול בהוספת תכנים כאלו ואחרים לאתר הרשות, לאחר שנתמלאו הדרישות הקבועות בחוק, אולם הסוגיה המרכזית בנושא זה היא תקציבית. עלות תחזוקה שוטפת של עדכונים קהילתיים מסוג זה היא גבוהה, יתכן כי לצורך כך תאלץ העירייה להחזיק צוות של עובדים כמערכת האתר. עלויות העסקתם של עובדים אלו עלולות לבוא על חשבון העסקתם של עובדי עירייה אחרים כגון אנשי תחזוקה, ביטחון או חינוך, למורת רוחם של התושבים המעדיפים לקבל שירותים אלו על פני עדכונים קהילתיים שוטפים באינטרנט, אותם הם יכולים לצרוך גם מהעיתונות המקומית. אי לכך, למרות הקלות היחסית שכלי זה מאפשר כדי לזכות בפופולאריות בקרב התושבים,  על הרשות להיות ממוקדת ולא לנסות להפוך לישות עיתונאית. רצוי כי במקום באתר העירייה, תדאג לעדכן את אתרי המקומונים והעיתונות המקומית בנושאים הקהילתיים ותיתן לאנשי המקצוע לעשות את מלאכתם שלא על חשבון כספי הציבור.

י.        סוגיית התקציב והמשאבים לקיום החוק.

הטיעון המרכזי שהעלו הרשויות שלא קיימו את דרישת החוק בפס"ד התנועה לאיכות השלטון היה תקציבי. הרשויות טענו כי אינן יכולות לעמוד בנטל התקציבי אשר נדרש לצורך הקמה ותחזוקה שוטפת של אתר אינטרנט. הטענה לא התקבלה על ידי השופטים, אשר קבעו כי העלויות אינן בלתי סבירות וכל רשות יכולה לעמוד בהן. לדעתי יש לחלק את עלויות האתר לשני חלקים:

1. עלות ההקמה הראשונית של האתר. כולל עדכון מירב הנתונים הנדרשים על פי חוק. מדובר בעלות חד פעמית אשר עליה להיות מתוקצבת כפרויקט או תב"ר (תקציב בלתי רגיל) בתקציב הרשות.

2. עלות התחזוקה השוטפת של האתר, אשר עבורה יש לייחד סעיף בתקציב. לדעתי על מנת לייעל את המערכת יש לקבוע כי מחלקתו של הממונה על חופש המידע ברשות, תהיה האחראית על התחזוקה והעדכון של הנתונים באתר. מאחר והיא המעורה ביותר בנושאים אותם חובה לפרסם לתושבים וכן המידע נמצא זמין ונגיש ביותר במחלקה זו. מבחינה טכנולוגית, כיום, ניתן להקים בעלות נמוכה יחסית, אתר אינטרנט בטכנולוגיה מתקדמת עם מערכת ניהול פשוטה למדי, אשר גם עובד שאינו בקיא בתכנות באינטרנט, יכול לתפעל ולעדכן בה נתונים ללא קושי.

בבואה להקים את האתר, על הרשות לתכנן מראש ולהקצות משאבים של כוח אדם ותקציב על מנת שתחזוקתו השוטפת של האתר תהיה רציפה ואיכותית.  על רשויות המתמודדות עם בעיות תקציב לדאוג כי המידע ההכרחי בלבד על פי חוק יהיה מפורסם באתר באופן רציף. מידע זה בדרך כלל זמין ברשות ועדכונו השוטף באתר (לאחר עלות ההקמה וההזנה הראשונית) אינו דורש כוח אדם או זמן רב מדי.
על מנת להוזיל עלויות לכלל הרשויות, היה על החוק לקבוע פורמט אחיד לאתר הרשויות המקומיות אשר בו רק הצבעים, הלוגו והתכנים משתנים. לאור חשיבות הנושא, היה על המדינה לממן את עלות פיתוח הפורמט הראשוני לצאת במכרז ממשלתי לגבי הספק המבצע, אשר התנאי במכרז היה לאפשר לכל ספק המקים אתרים נגישות לפורמט ושליטה על העיצוב ועדכון התכנים לרשות מסוימת.

גישה מסוג זה מאפשרת הוזלת עלויות משמעותית לרשויות ואחידות באופן בו כל תושב, בכל רשות בארץ, יוכל להכיר ולהיות בקיא באזורים באתר ובדרכים בהן ניתן לחפש ולמצוא מידע באתרי הרשויות בארץ.

ממצאים ומסקנות:

אין חולק על חשיבות נגישות המידע לתושב באתר הרשות המקומית. הרשות היא הגוף השלטוני הקרוב ביותר לתושב והיא מספקת לו את רוב השירותים הדרושים לו במהלך היומיומי של חייו. גם הפוליטיקה המקומית והחלטות רבות המתקבלות ברשות משפיעות ישירות על התושב. השקיפות ופרסום המידע מעודדים מינהל תקין ועוזרים למגר תופעות של שחיתות שלטונית. בעידן האינטרנט, נראה כי הדרך הקלה והנגישה ביותר היא ריכוז כל המידע לו נדרש התושב במקום אחד רשמי, אתר האינטרנט של הרשות ולאפשר לתושב בעזרת מנוע חיפוש משוכלל גישה לכל המידע בקלות וביעילות. תפעול אתר מסוג זה יכול להיות פשוט, במידה ומקימים מערכת לניהול תוכן אליה יש גישה לעובדים מסוימים אשר מפרסמים את המידע מהמחלקה שלהם בזמן אמת, או לחלופין, ע"י ריכוז כל החומר במחלקה אחת של הממונה על חופש המידע והכשרת עובדי המחלקה לעדכון החומרים באתר.
המידע המפורסם באתר הרשות נחשב לרשומה מוסדית ולכן הרשות אינה יכולה להתנער מאחריות למפורסם בו. האזרח מחפש את המידע ומסתמך עליו בהחלטות היומיומיות שלו ולכן יש לדאוג שהמידע יהיה תמיד עדכני ומעודכן באופן רציף.
בעקבות השינוי בחוק, אין סיבה שמשרד הפנים לא ירכז במקום אחד את כל החוקים הקשורים לחופש המידע לחובת גופים ציבוריים לפרסום,  על שר הפנים לפרסם רשימה של התכנים שחובה על הרשות המקומית לפרסם באתר האינטרנט שלה, על הרשימה להיות מפורסמת באתר משרד הפנים או באתר הממונה על חופש המידע בממשלה (לכשיוקם גוף זה).
יש להקים בישראל גוף של הממונה על חופש המידע בממשלה, בדומה לאיחוד האירופי. גוף זה יפרסם הנחיות והוראות לעמידה בחוק ותפקידו יהיה גם לאכוף את הפעלת חוק חופש המידע במשרדי הממשלה, המגזר הציבורי והרשויות השונות.  כמו כן ישמש גם כתובת אליה יכול האזרח לפנות במידה ונתקל בחסימת מידע שאינה עומדת בדרישות החוק.

בנוסף על הממשל ליזום אתר אינטרנט ישראלי למאגרי המידע הממשלתיים כדוגמת בריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות, להנגשת מידע חשוב וחיוני לתושבים ולאזרחים.

ועד אשר יקום גוף או אתר מסוג זה, הכנתי בנספח א' את המלצותיי למידע שחובה ומומלץ לרשות לפרסם באתר האינטרנט שלה, על מנת לעמוד בדרישת החוק וכן על מנת להקל על הנגשת המידע לתושב.

קובץ להורדה של ההמלצות לפרסום תכנים ומידע באתר האינטרנט של העירייה.