פרק א': פרסום לשון הרע באינטרנט
הורים שימו לב! הילדים שלכם מחזיקים ברגעים אלו ממש כלי נשק קטלני אשר יכול לפגוע בהם אנושות נפשית ופיזית, להכניס אותם לצרות צרורות וחמור מכך הם לא מודעים למסוכנותו של הכלי. ומי נתן כלי זה בידם אתם שואלים? ובכן ככל הנראה שאתם עצמכם.
כפי שכבר נחשתם מדובר במחשב והטלפון הנייד בהם הם משחקים בשקיקה ברגעים אלו ממש.
מצד אחד, ישנה תחושה בקרב הציבור שהאינטרנט הוא כלי תקשורת פרוץ וחסר צנזורה או גבולות אשר בו מותר לכתוב כמעט הכל. ואכן בשל ראשוניותו היחסית של תחום האינטרנט, החקיקה אינה מכסה עד היום את כל המקרים המתרחשים בו מדי יום. בשל כך, גם הגולש הפשוט עלול למצוא את עצמו לעיתים בסיטואציה בה הוא הופך לעבריין אינטרנט בשל פעולות תמימות ויומיומיות.
לשון הרע באינטרנט:
"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". אהרון ברק נשיא בית במשפט העליון (בדימוס).

לדוגמא: הלכתם לקניות והמוכר עיצבן אתכם? חשבתם להשמיץ אותו ואת החנות באינטרנט? עצרו!!!שיקלו היטב את צעדיכם כי אתם עלולים להיתבע ולשלם פיצויים גבוהים מאוד (החל מ 50,000 ש"ח ואף דברו על שינוי החוק לעד 300 אלף ש"ח ללא הוכחת כל נזק).
התחושה המוטעית, הרווחת אצל משתמשי פייסבוק רבים היא שנדמה להם שדף הפייסבוק שלהם הוא המקום הפרטי שלהם, בו הם יכולים לשכון בצנעה, ללא ידיעתו של איש. נדמה להם, שלאחר שבחרו לעצמם את ה"חברים" שלהם, הם רשאים להאמין, שכל דבר, שהם מפרסמים בדף שלהם, "נשאר בין חברים". נדמה להם שככל שאדם זר כלשהו קורא את דבריהם, הוא חודר לפרטיותם. אולם לא כך הדבר!
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965  קובע כי פרסום לשון הרע לאדם אחד לפחות היא עוולה אזרחית. מה שאומר שגם אם אתה אומר משהו שנחשב לשון הרע לחבר הכי טוב שלך על מישהו אחר הדבר יחשב לפרסום. כל שכן בעמוד הפייסבוק הפרטי שלך שיש בו בודאי לפחות עשרות אם לא מאות או אלפי חברים. וגרוע מכך, פרסום לשני אנשים ויותר יכול להיחשב גם עבירה פלילית.
כך שגם אם פרסמת משהו בקבוצה סגורה או סודית בפייסבוק עדיין יכול הדבר להיחשב לפרסום על פי החוק ולא תינתן הגנה מעצם היות הקבוצה סגורה או סודית.
עוד דבר שחשוב לזכור: זהירות! כל מה שאתם עושים באינטרנט ובמחשב נשמר ואפשר לשחזר אותו. אפשר לזהות אתכם גם אם אתם כותבים בעילום שם. העולם הוא שקוף! אפשר למצוא כל דבר שהעלתם לרשת האינטרנט גם אם זה בקבוצה סגורה, בפרטי או בקבוצה סודית.
אם יש לכם משהו סודי או רע לכתוב על מישהו הדבר הבטוח ביותר הוא פשוט לשמור זאת לעצמכם! בטח שלא להעלות אותו לאינטרנט בשום צורה או דרך. ויעידו על כך עשרות שחקניות וידועניות, כדוגמת סקרלט ג'ונסון ומילה קוניס, אשר האקר אחד בשם כריסטופר צ'ייני פרץ לחשבון הדוא"ל הפרטי שלהן בג'ימייל והוריד משם תמונות עירום אותן הפיץ ברשת.

האם ילדכם הינם ברי אחריות פלילית בכלל?
החוק קובע כי קטין הוא ילד/נער שהוא מתחת לגיל 18 שנים.
קטין מעל גיל 12 אשר ביצע עבירה פלילית יישא באחריות פלילית למעשיו ואף ניתן להגיש כנגדו כתב אישום ולהענישו על מעשיו. תחול עליו אחריות פלילית למעשיו, ניתן לעכבו, לעצרו, לחקרו כחשוד ואף להעמידו לדין בגין מעשיו, הכול בכפוף להוראות שבחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971.
בני נוער רבים אינם מודעים לכך שחלה עליהם אחריות פלילית והם בדרך כלל אומרים לעצמם משהו כגון "אני רק ילד, מה כבר יכולים לעשות לי".

האינטרנט יכול לגרום גם למוות:
סיפורה הטרגי של מייגן מאייר: מייגן מאייר, ילדה בת 13 אשר התמודדה עם בעיות של בטחון עצמי נמוך ודיכאון. אל הילדה פנה ילד בוגר יותר, באמצעות האתר MySpace. הנער פלירטט איתה במשך כמה שבועות. לפתע, החל לשלוח לה הודעות מאשימות, ולאחר מכן הודעות עם מסרים מרושעים. מייגן, שבורה בגין הארועים, התאבדה. בהמשך, הסתבר כי הנער היה דמות וירטואלית אשר נוצרה על ידי כמה מבוגרים, וביניהם אימא של אחת מחברותיה של מייגן, חברה אשר מייגן הסתכסכה עימה. למרות שאותה האם הועמדה לדין היא מעולם לא הורשעה באשמת הריגה ו/או רצח. הוריה של מייגן הקימו עמותה לסיוע במניעת הישנות מקרים דומים.

גם אמנדה טוד בת 15 מקנדה התאבדה בעקבות הצקות חוזרות ונשנות בפייסבוק.
וגם קרולינה פיצ'ו בת 14 מאיטליה התאבדה בגלל סרטון עירום שלה אשר הופץ ברשת.
וגם בארצינו הקטנה כבר קרו מספר מקרים: באשדוד שתי נערות בנות 13 ו 14 ניסו להתאבד בגלל הצקות באיטרנט וניצלו בנס.
נער בן 16 ממרכז הארץ התאבד בתליה עקב הצקות שספג בפייסבוק.

התלמידים איימו בפייסבוק להרוג את המורה:
המורה מירב אמדורסקי מנס ציונה לא האמינה כשגילתה שתלמידיה פתחו נגדה קבוצות בפייסבוק הקוראות להרוג אותה. "ה-20 ביוני הוא יום חיסולה", נכתב באחת הקבוצות. כעת, לאחר שהתלוננה במשטרה, היא תבעה עשרה נערים ונערות על הוצאת לשון הרע. בסוף הגיעו להסכם פשרה, לפיו הם יתנצלו בפניה ואף יתרמו סכום כסף לבית יד לבנים בעיר.

צילומים חושפניים וקטלניים:
הנוער היום מצטלם כל הזמן. המצלמה זמינה והיד על כפתור הצילום קלה מאוד. מצטלמים ומעלים לרשת. לכאורה מעשים תמימים וחסרי סכנה, אולם הנוער אינו תמיד מודע להשלכות החמורות וההשפעות שיגרמו לו במידה והצילומים יופצו ויחשפו בפני העין הלא נכונה. במקרה כזה הנזק עלול להיות חמור ובלתי הפיך והצילומים עלולים להרוס ולפגוע נפשית. כמו במקרה של י':
י' הצטלמה מקיימת יחסי מין עם בן זוגה. לאחר שנפרדו, הוא שלח את הסרטונים בוואטסאפ לחבריו, ששלחו אותם לחברים שלהם וכן הלאה. התוצאה: י' סבלה משלושה התקפים פסיכוטיים, ניסתה פעמיים להתאבד, אושפזה באברבנל, ונאלצה לעזוב את עבודתה ואת דירתה. בראיון בלעדי ל-mako סיפרה: "הגוף שלי נחשף לכולם, זו בושה ופדיחה. זה אונס כי כולם ראו".

גם לקללות עלולות להיות השלכות חמורות:
למרות שנקבע בפסיקה כי רוב הקללות לא יפלו בגדר לשון הרע, עדיין יש קללות היכולות לסבך את האומר אותן בייחוד בהקשרים מסויימים:
תושב חיפה אשר קילל את חברתו בפייסבוק נאלץ לשלם לה פיצויים בסך 50,000 ש"ח. אותו אדם הורשע בהוצאת לשון הרע של חברתו לשעבר ברשת החברתית, אחרי שכתב כינויי גנאי לצד תמונתה ברשת. החברה הגישה קובלנה פלילית נגדו. לאחר שנודע לה כי לאחר פרידתם כי בן זוגה לשעבר פרסם תמונתה בדף הפייסבוק האישי שלו ומתחת לכך כינה אותה בכינוי גנאי באנגלית.
ובמקרה נוסף שבו קילל אדם את גרושתו בפייסבוק ונקבע כי ישלם לה פיצויים בסך 37 אלף ש"ח. השופטת אף קבעה בפסק הדין כי הפיסבוק הינו אמצעי קטלני של ממש.

גם באקדמיה לא סובלים קללות:
סטודנט במכללה אשר קילל את ראש החוג בקבוצה סגורה של סטודנטים והושעה לצמיתות מהלימודים.

הפצה של לשון הרע כדי לפגוע בעסק:
גולש צעיר בן 16 כתב ביקורת נוקבת על חנות אופניים בפורום אופניים באתר תפוז. בעל החנות ראה את הפרסום המשמיץ ותבע את הצעיר על לשון הרע בסכום של 100,000 ש"ח. לאחרונה הגיעו הצדדים לפשרה. הצעיר יתנצל בפורום וישלם לבעל החנות המושמץ 1,200 ש"ח.

מקרה במבה: מהנדסת בחברת HP ,מסיבה לא ברורה, המציאה סיפור על תמותת תינוקות כתוצאה מאכילת במבה והפיצה אותו בדוא"ל. השמועה נשאה לה כנפיים במהירות וחברת אוסם הפסידה סכומים עצומים בשל ירידה חדה במכירות המוצר. ברור כי אוסם יכולה לתבוע את המהנדסת על לשון הרע והנזק שגרמה, אולם מה עם כל אלה אשר שיתפו פעולה והפיצו את המייל הלאה? האם גם הם חשופים לתביעה?
ובכן אל תמהרו להפיץ מידע אשר יתכן ועלול להיחשב כלשון הרע! בית המשפט קבע כי תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. על המפרסם לפעול כאדם סביר ולבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר לאחרים, אחרת סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. יכול בית המשפט להגיע למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי ולא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דיכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב. במקרה של במבה יתכן והמפיצים מדרגה שניה היו יכולים לטעון כי כאשר מדובר בחשש לתמותת תינוקות הם חשו אחריות להפיץ את המידע לקרוביהם על מנת למנוע אסון. אולם לא כל מקרה יכסה בהגנה מסוג זה. על כן חשבו היטב לפני שאתם מעבירים הלאה לרשימת התפוצה שלכם. 

שימו לב! תביעות לשון הרע מגיעות לפתחו של בית המשפט מדי יום. האינטרנט מהווה כלי קל ופשוט להפצת המידע לכמות גדולה של נמענים וככל שהכמות גדולה יותר הנזק עלול להיות רב יותר.

המלצות כיצד לנהוג וממה להיזהר:

1. כשאתם מביעים דיעה ברשת תמיד לסייג את הדברים ולכתוב "לדעתי" או מהחוויה שלי ולא כעובדה.
2. לא לקלל, להשמיץ, לאיים וכ"ו.
3. לא להביע דיעות קיצוניות זה יכול לפגוע בכם בעתיד.
4. לא להצטלם במצבים אינטימיים ולא להעלות לרשת תמונות שלא הייתם רוצים שכולם יראו.
5. כשאתם כותבים משהו תמיד תחשבו מה יקרה אם אמא שלכם, סבתא שלכם או מישהו שאתם מאוד רוצים להרשים יראה את מה שכתבתם. ותחשבו פעמיים.
6. זכרו: העולם הוא שקוף! כל מה שנמצא ברשת יכול להגיע לכל אחד ואחת בעולם. כן, גם אם זה בקבוצה סודית, כן גם אם רק שלחתם את זה לחבר/ה הכי טוב/ה.

"שמו הטוב של אדם – המוניטין שצבר לעצמו במהלך חייו – הוא נכס מקניינו, הנרכש לעיתים בעמל רב ולאורך זמן. הוא מהווה ביטוי חשוב לכבודו של האדם: הן כבוד במובן honor, ההוקרה וההכרה הנובעים ממעמדו בחברה אליה הוא משתייך, והן כבוד במובן dignity, להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".   השופט אליעזר ריבלין

תגובה למאמרו של
JORIS VREDY JAN VAN HOBOKEN: Search Engine Freedom-On the implications of the right to freedom of expression for the legal governance of Web search engines

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד

במאמרו, עוסק ואן הובקן  באספקטים שונים הנוגעים למנועי חיפוש וההשפעות שלהם על המרחב הדיגיטלי. בפרק 10.3 מתמקד ואן הובקן בסוגיה הנוגעת להשפעות של גורמים כלכליים על תוצאות החיפוש ובסוגיית השקיפות של גוגל לגבי האובייקטיביות והאיכות של החיפוש ותוצאותיו המוצגות לגולשים.

סוגיות אלו חשובות בעיקר לאור המיתוג שגוגל יצר לעצמו עם השנים כמנוע החיפוש המדוייק והאובייקטיבי ביותר, בין היתר בשל שיטת ה Page Rank[1] המפורסמת, אשר הבדילה אותו משאר האלגוריתמים של מנועי חיפוש אחרים בכך שהתוצאות של החיפוש האורגני היו מבוססות על כמות הקישורים המובילים לאתר מסויים ולא רק על תוכן העמודים עצמם . שיטה אשר הוציאה את השליטה בתוצאות החיפוש המושגות מידיהם של בעלי האתרים והציגה בצורה מדוייקת ביותר את המצב האמיתי ברשת. אולם, עם השנים, השכילו גורמי השוק להערים גם על שיטה זו ועל ידי יצירת קישורים מרובים מאתרים שונים ביניהם אף אתרים פיקטיביים שכל מטרתם הוא יצירת קידום אורגני במנוע החיפוש גוגל, נאלצו מתכנתי גוגל לשכלל את האלגוריתם, כך ישכלול עוד ועוד אמצעי מדידה לצורך הצגת התוצאות המדוייקות ביותר. נראה כי גוגל הצליחה לעמוד באתגר זה וככל שחלפו השנים נבנה אימון גדול של הגולשים בתוצאות החיפוש של גוגל באופן כזה שהפך אותו למנוע החיפוש הגדול והמשמעותי ביותר בעולם כולו. הלן המברוק היטיבה לתאר את מיצובו של גוגל בשוק בשמו של מחקרה: “In Google we trust”[2] בו היא מציגה נתונים על פיהם סטודנטים נוטים להאמין לאיכות התוצאות אותן הם מקבלים בשימוש בגוגל ובשל כך מעדיפים את התוצאות המוצגות בעמוד הראשון של החיפוש על עמודים משניים. בנוסף, שיטת הקוד הפתוח אותו אימצה גוגל כאידיאולוגיה ואסטרטגיה, מאפשרת נגישות גבוהה לכל אחד, גישה חופשית וחינמית לכלים אשר חברות אחרות כגון מייקרוסופט ואפל דורשות עבורן תשלום. האסטרטגיה בה נוקטת גוגל היא למקסם את השימוש של גולשים בכלים אלו מאחר והשימוש בכלים מייצר מידע ומידע זה מעניק לגוגל כוח פרסומי גדול יותר[3]. אולם, אף אנו כגולשים ומשתמשים בכלים מרוויחים מאחר והכלים ניתנים לנו באופן חופשי ברשת ומאפשרים לגשר על פערים חברתיים בכך כי קיימת גישה חופשית לכולם.

הבעיה המרכזית בבואנו לדבר על מנועי חיפוש היא, כי למעשה אין אנו מדברים על מנועי חיפוש ברבים כי אם על מנוע חיפוש אחד ויחיד אשר חולש על שוק החיפוש בעולם כולו, הוא גוגל. למונופול ממנו נהנית גוגל בתחום החיפוש ובתחומים נוספים בכלים אותם פיתחה החברה, יש מחיר עבור המשתמשים. המחיר הוא לא אחת פגיעה בפרטיות, בשל איסוף מידע רב על ידי גוגל על פעילות המשתמשים ברשת וכן ריכוז המידע העצום הזה בידי חברה פרטית. הדילמה העומדת בפני המשתמש היא סוג של חרב מתהפכת מאחר והוא נותר ללא ברירה אמיתית כי אם להסכים לסטנדרטים והתנאים המוצגים על ידי גוגל. המשתמש הופך להיות לקוח שבוי, מאחר מצד אחד אי שימוש בכלים של גוגל אינו מאפשר לו למקסם את פעילות הגלישה שלו ברשת ומצד שני השימוש בכלים חושף אותו להשלכות של פגיעה בפרטיותו ואיסוף נתונים עליו באופן שאינו תמיד שקוף דיו על מנת לאפשר לו בחירה מושכלת אם וכיצד להשתמש בכלי.

ככל שגוגל צוברת תאוצה, מתרחבת ואוספת נתונים ומידע על הרגלי הגלישה של אוכלוסיית העולם, כך גדלה התלות שלנו כמשתמשים בכלים אותם היא מספקת לנו. והרי האם ניתן לדמיין כיום עולם ללא מנוע החיפוש גוגל? ללא האפשרות לחפש ולמצוא בקלות וביעילות מידע ברשת בכל תחום שהוא? האם נוכל להמשיך להתנהל ברשת ללא חשבון הג'ימייל שלנו? בעתיד עם התפתחות פרויקט הספריות של גוגל נראה כי התלות אף תורחב למידע אותו היינו צורכים מספריות בעבר. נוצר מצב שבו המשתמש מוותר בהסכמה על חלקית מסויימים בהגנת הפרטיות שלו על מנת לזכות בשימוש נגיש בכלים אותם מספקת גוגל. החשש מפני המונופול הענק גוגל, עומד מול הכלים האפקטיביים והתורמים שהיא מספקת לרווחת החברה, תוך ויתור על תמורה כספית ובתמורה "זניחה", לכאורה, של כל מידע על המשתמשים ועל הרגלי הגלישה שלהם. האם זהו מחיר גבוה לשלם? יתכן, כי התמימות שבה התייחסו לפעולותיה של גוגל בתחילת הדרך הולכת ומתפוגגת ככל שהציבור מבין כי מדובר במנגנון כלכלי משומן, אשר ללא גביית תשלום ממשתמשי הקצה מצליח לייצר הכנסות אשר לא נצפו כאפשריות במודל הקוד הפתוח.

אולם, ניתן לנתח את הגישה למונופול של גוגל גם ע"פ מודל ה"הריסה היצירתית" של שומפטר[4]. ע"פ עקרונות מודל זה, יש לתת לגוגל להחזיק בשליטה בשוק כל עוד היא יכולה לעשות זאת ועד אשר טכנולוגיה חדשה וטובה יותר תדיח אותה ממעמדה ותחליף אותה. שומפטר תומך במונופולין חזק, לעידוד חדשנות, מתוך אופייה של הכלכלה הקפיטליסטית המתפתחת במודל תחרות הרסנית. לגישתו של שומפטר המונופול הוא גורם לצמיחה בכלכלת המערב ויש לעודד אותו מאחר ולמונופול כוח לפתח את השוק באופן שחברות קטנות ובינוניות לא יצליחו לעשות לעולם. מתוך כך, יש לאפשר לחברות גדולות לצמוח ולהשקיע במחקר ופיתוח. ואכן מודל זה מוכיח את עצמו מאד בעיקר בעניין גוגל, אשר משקיעה משאבים רבים על מנת לפתח עוד ועוד כלי רשת חינמיים העומדים לרשות הגולשים ומאפשרים להם לבצע פעולות רבות אשר יתכן ולא היו מתאפשרות או מפותחות כלל באמצעות מודל אחר.

מצד שני, המונופול מרגיל אותנו לסוג פיתרון אחד בלבד ולעיתים גורם לפעולה הפוכה של עצירה בפיתוח וחדשנות. בעבר קמו מספר מיזמים ליצירת מנוע חיפוש אשר יתחרה בגוגל(כדוגמת blekko.com, cuil.com ו- Jike.com הסיני(, אולם מהר מאוד מיזמים אלו גילו כי הם מתקשים להתחרות בגוגל. יתכן כי בשל שיקולים כלכליים מוטעים, חישובי סיכויי הצלחה שגויים, הרגלי השימוש של הגולשים, בפועל חלקם לא שרדו את התחרות או שהיקף פעילותם קטנה יחסית, בהשוואה לאחיזה החזקה של גוגל בשוק.

דוגמא מעניינת נוספת לפגיעה של מונופול בחדשנות היא כאשר שוק הצרכנים מתרגל לפלטפורמה מסויימת הוא אינו נוטה לחפש פתרונות ואלטרנטיבות אחרות לצרכים שלו. המחקר "Exploiting navigational queries for result presentation and caching in Web search engines “[5]  מציג מצב בו מבצעים הפרדה בין סוגים שונים של חיפושים: חיפוש לצורך ניווט ברשת וחיפוש מידע. מסקנות המחקר הן כי בחיפוש לצורך ניווט אין צורך לקבל את כל עשרות אלפי התוצאות אשר גוגל מספק ושגולשים העדיפו והתרגלו בקלות למסך המציג שתי תוצאות חיפוש בלבד, בתנאי שבין אותן תוצאות אכן הופיע תוצאת הניווט אותה חיפשו. מחקר כזה יכול להצביע על כך כי ניתן לפתח כלים אחרים העונים בצורה מדויקת יותר על צרכי המשתמשים אולם בשל כוח השוק של גוגל כלים אלו אינם זוכים לפיתוח או חשיפה נרחבת.

פן נוסף בסוגיה הוא העובדה כי האלגוריתם בו משתמשת גוגל על מנת לסווג את תוצאות החיפוש הוא סודי וניתן רק לנחש מנתונים ומחקרים שבוצעו כי יש הטיה כלשהי של גוגל בתוצאות המוצגות על מנת לשרת אינטרסים כלכליים. אינטרסים אלו אינם שקופים ויוצרים אשליה מוטעית אצל הגולשים לגבי האמינות תוצאות החיפוש שגוגל מציגה. לא אחת נתבעה גוגל, בעיקר באיחוד האירופי (אשר בו הרגולציה לגבי מונופולים מחמירה יותר מבארה"ב), על ידי גורמים בעלי אינטרסים בשוק כדוגמת מייקרוסופט[6] (באמצעות Foundem ו- (Ciao, שטענו שגוגל דוחקת אותן לאחור בעמודי התוצאות על מנת למנוע תחרות לכלים דומים שלה להשוואת מחירים ומפלה אותם לרעה בתוצאות החיפוש האורגני[7].

קיימים גם מחקרים אחרים, המנסים למצוא שיטות נוספות, שאינן תלויות בגוגל, על מנת לסווג ולאתר גולשים אשר היכולות הכלכליות שלהם גבוהות ואשר יש להם פוטנציאל גבוה לשימוש ורכישת שירותים ברשת. לדוגמא תוצאות המחקר:”Classifying web search queries to identify high revenue generating customer”[8], מראות כי באמצעות שימוש בצירופי מילים או מילות חיפוש מסוימות ניתן למשוך לאתר לקוחות פוטנציאלים מהסוג הרצוי. לעומת זאת, במחקר אוסטרלי Not just information: Who searches for what on the search engine Google?. [9], אשר ניסה להוכיח כי החיפוש בגוגל מוטה על פי מאפייני הגולש לפי סגנון חיים (life style), גילו באופן מפתיע כי העדפותיו של הגולש וסגנון החיים שלו אינם משפיעים בהכרח על התוצאות המתקבלות בחיפוש בגוגל.

לסיכום, ניתן לומר כמעט בוודאות כי החיפוש בגוגל כיום מוטה ומושפע מנתונים שאינם אובייקטיבים הנאספים על המשתמש. נתונים כגון כתובת ה-ip ממנה הוא גולש המשפיעה על תוצאות החיפוש המתקבל, כך שבישראל למשל יתקבלו תוצאות שונות לאותה מילה מאשר בסין או בארה"ב. תוצאה הנובעת מתוך הגישה כי המשתמש מעוניין בראש ובראשונה בתוצאות הקרובות למקום מגוריו. וכן, ידוע כי גוגל משתמשת במידע הרב שהיא צוברת על הרגליו הגלישה של המשתמשים בכליי הרשת שלה לצורך מקסום רווחי פרסום, אולם האלגוריתם עצמו נותר חסוי ועדיין אין למשתמש את המידע המלא על היקף ועומק אותו מידע הנצבר עליו בבסיסי הנתונים של גוגל, לאילו צרכים תשתמש גוגל במידע זה בעתיד ומדאיג הרבה יותר, למי תמכור את המידע במידה והמחיר יהיה גבוה מספיק… חששות מסוג זה עולים בי לא פעם בעת השימוש בכלים אותם מעניקה לי גוגל לשימושי החופשי, אולם בהיעדר תחליף הולם, כנראה שנמשיך ונשתמש בכלים אלו תוך הקרבת פרטיותנו עד שימצא תחליף ראוי או לפחות עד שתוסדר ההגנה על פרטיותנו באמצעות הכרעות בתיקים התלויים בבתי המשפט במדינות השונות או באמצעות רגולציה וחקיקה מסביב לעולם.

[1] "האיחוד האירופי פתח בחקירה נגד גוגל; ביקש להסביר את הדירוג של תוצאות החיפוש והפרסומות", אנשים ומחשבים http://www.pc.co.il/?p=27903 נדלה 17.5.2012

[1] "תחת חקירה: האיחוד האירופי יבדוק אם גוגל הפלתה שירותים מתחרים", שירות בלומברג, גלובס, 31.11.2010
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000604791 נדלה 17.5.2012