קטגוריה: מהחיים

העאלת תמונה לפייסבוק או שיתוף?

Share

הסכנות בלהיות הולך רגל

פעם, לפני שני עשורים, נבחנתי במבחן התיאוריה לקבלת רשיון נהיגה בארה"ב. הרגשתי שהמבחן הלך לי דיי בקלות והבנתי את רוב השאלות באנגלית חוץ ממילה אחת שחזרה מספר פעמים בשאלות שונות אשר התעקשו לברר האם אעניק זכות קדימה למשהו שנקרא pedestrian. המילה לא היתה מוכרת לי ומעצם היותי ישראלית קשוחה ומחוספסת חשבתי לעצמי מי הם הpedestrians האלה שאני צריכה לתת להם זכות קדימה? ברור שלא אתן! וכך נכשלתי בבחינה רק כדי לגלות שמשמעות המילה היא הולכי רגל ואני ברוב בורותי בחרתי בכל שאלות הבחינה לדרוס אותם במקום לתת להם זכות קדימה. לחוששים לגורל רשיוני אני שמחה לבשר לכם כי במבחן הבא שהתקיים כ 5 דקות לאחר מכן (ככה זה באמריקה) תיקנתי את טעותי ועברתי בהצלחה.ומאז אני מקפידה להאט ולעצור לפני כל מעבר חציה ובכל פעם שאני מזהה הולך רגל ונותנת לו זכות קדימה.
לצערי לא כולם נוהגים כמוני. חייהם של הולכי הרגל הפכו בשנים האחרונות להפקר והמדרכות ומעברי החציה הבטוחים הפכו למטווח עקוב מדם בידי נהגים שפשוט ממהרים מידי וחשובים מדי בשביל לאפשר להולכי רגל לחצות בביטחה את הכביש.
בכל פעם שיוצא לי ללכת ברגל ברחובות עיר כלשהי אני מוצאת את עצמי חוששת לעבור במעבר, בודקת עשר פעמים שלא מגיחה לפתע מכונית משום מקום ומתפללת לחצות ולהגיע לצד השני בשלום.
לא אכביר בדברים אולם כדי להמחיש את זעקת הנדרסים החלטתי לקבץ בפניכם על קצה המזלג חלק מהמקרים אשר אירעו בשנים האחרונות ולהפציר בפניכם:
יש חיים במעבר החציה ועל המדרכות. שום דבר בעולם אינו חשוב יותר מחייו של אדם ההולך ברגל ומנסה להגיע למקום חפצו בשלום ובביטחה.
יהיה זכרכם ברוך.

10.4.2008 חייל נדרס למוות בכניסה לעיר אלעד
10.5.2010 הולך רגל בן 20 נדרס למוות במעבר חציה בנתניה.
1.6.2010 בת 80 נדרסה למוות במעבר חציה ביהוד
8.8.2010 אישה בת 70 נדרסה על ידי רוכב קטנוע במעבר חציה בתל אביב
17.8.2010 הולכת רגל בת 30 נדרסה למוות במעבר חציה באשקלון
24.10.2010 בת 70 נדרסה למוות במעבר חציה באשדוד
6.3.2011 שלושה ילדים נדרסו במעבר חציה במודיעין
31.3.2011 נער בן 16 נדרס במעבר חציה בכרמיאל
12.5.2011 זוג קשישים בני 80 נדרסו למוות במעבר חציה בראשל"צ
4.12.2011 מלכה אמור בת 4.5 נדרסה למוות במעבר חציה בתל אביב
16.9.2011 צעירה בת 25 נדרסה למוות  על ידי ג'יפ במעבר חציה בתל אביב
19.7.2012 אדם נדרס למוות במעבר חציה בדלית אל כרמל
15.8.2012 בן 26 נהרג בעת שחצה במעבר חציה ברמת גן
שלוש הוכות רגל נדרסו למוות במעבר חציה בנתניה
2.9.2012 בת 11 נדרסה למוות במעבר חציה בבני ברק
30.12.12 אם ובנה התינוק נדרסו במעבר חציה בקריית מוצקין
1.3.13 שני הולכי רגל בן 70 ובן 26 נדרסו למוות במעבר חציה באיזור המרכז
20.5.13 ירידה דרסטית במספר ההרוגים במעברי חציה בשנת 2012 השיא בשנת 2006 37 הרוגים!
11.8.13 אב בן 29 ובנו בן החודשיים נדרסו למוות במעבר חציה באשדוד
3.9.13 הולכת רגל נפגעה בינוני מרכב במעבר חציה בירושלים
ילדה בת 10 נפצעה באורח קשה כשנדרסה במעבר חציה ע"י רכב בקריית שמונה
סיכום של חברות הביטוח 25 הרוגים במעברי חציה בשנה!

וכמובן גזר הדין המקומם במקרים כאלה : תשעה חודשי מאסר! על שדרס למוות בת 14 שחצתה במעבר חציה.

Share

לקחת את החוק לידיים?

כצרכנים וגולשי אינטרנט אנו נתקלים לא פעם בתופעות שמרגיזות אותנו אשר רשויות החוק אינן אוכפות או שאינן מסוגלות לטפל ופשוט גורמות לנו לרצות לקחת את החוק לידיים. לעיתים הפעולות שניתן לבצע ברשת הן מאוד אפקטיביות אולם מצד שני עלולות לגרום לתביעות שכנגד של לשון הרע, פגיעה בשם הטוב, הפרת זכויות יוצרים ועוד. בקיצור, יש לציין שלא תמיד מומלץ לפעול כשריף באופן עצמאי ברשת ורשומה זו אינה באה לעודד פעולות מסוג זה. מצד שני כמה מהסיפורים מאוד מעניינים והצליחו בגדול.

להלן מספר דוגמאות מעניינות:
נקמת הזבל: בשנת 2009 לפני שחוקק חוק הספאם (דואר זבל) האוסר על משלוח הודעות דואר זבל מעבר לפעם אחת לנמען ללא אישורו, התחיל לקבל א., גולש שמבין דבר או שניים באינטרנט, כמות הודעות ספאם יומית מחב"ד אשר פשוט שגעה אותו. הוא כתב שוב ושוב לחב"ד וביקש להסיר אותו מרשימת התפוצה אולם הם התעלמו והמשיכו לשלוח עוד ועוד. לבסוף החליט הגולש לקחת את החוק לידיים. הוא הציף את הרשת במה שנקרא googlebooming העלה אלפי תמונות של בחורות מעורטלות אשר קרא להן בשם חב"ד. התוצאה היתה שתוך מספר ימים כל פעם שמשהו הקיש במנוע חיפוש התמונות של גוגל את המילה חב"ד הוא קיבל עמודים על עמודים של תוצאות של תמונות עירום. מיותר לציין כי חב"ד כלל לא אהבו את העיניין ופנו אל אותו גולש בתחנונים שיסיר את התמונות באופן מיידי. כמובן שהם גם הסירו אותו מרשימות התפוצה. לאחר מספר שבועות, נאות הבחור להסיר את התמונות, אולם בגלל שעשה עבודה מאוד יסודית של פיזור התמונות בכמות גדולה של אתרים, לקח זמן רב עד שכל התוצאות נעלמו מגוגל ובמשך חודשים רבים עדיין ניתן היה לקבל תמונות עירום כתוצאה למילה חב"ד.
chanad_l
תמונה 1: צילום מסך של עמוד תוצאות בגוגל למילה חב"ד

הגנב המרקד: למארק באו, יזם אינטרנט, נגנב המחשב הנייד. למזלו הוא מבין קצת במחשבים והיתה לו על המחשב תוכנה המאפשרת לו שליטה מרחוק. הגנב השאנן היה כל כך מבסוט מהמחשב החדש שלו שהוא הציב אותו באמצע המטבח ופצח בריקוד סוער מול מצלמת הוידאו של המחשב. את הסרטון שצילם הוא כמובן שמר על המחשב. באו הצליח להיכנס מרחוק למחשב הגנוב, לשלוף משם את הסרטון ולהעלות אותו לאתר יוטיוב עם הכותרת האטרקטיבית " אל תגנבו מחשבים מאנשים שמבינים במחשבים". הסרטון זכה למאות אלפי צפיות וחייו של הגנב הפכו לגיהנום. הוא פוטר מעבודתו וכל מכריו גילו שהוא גנב. הוא פנה בתחינה לבאו שיסיר את הסרטון ואפילו החזיר את המחשב. אבל באו לא ויתר על נקמתו המתוקה והשאיר את הסרטון ברשת. עד היום יש לסרטון מעל 1,900,000 צפיות.

הסרטון: "אל תגנבו מחשבים מאנשים שמבינים במחשבים"

הגיטרה השבורה: כמה מאיתנו התנסו בחוויה של טיסה? מה הייתם עושים אילו גיליתם שהמטען אותו אכסנתם בבטחה בבטן המטוס נהרס או הושחת? דבר כזה בדיוק קרה לדייב קרול זמר אנונימי שטס ביונייטד איירליינס וגילה לתדהמתו עם הנחיתה כי חברת התעופה שברה לו את הגיטרה. בניסיון נואש לקבל פיצוי פנה במשך שנה לחברה ונענה בסירוב מוחלט לטפל בפנייתו כאשר החברה מסתתרת מאחורי הטענה כי אינה אחראית לכבודה על המטוס. לאחר שנה של תסכולים החליט קרול לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, הוא כתב שיר וקרא לו "יונייטד שוברת גיטרות" השיר הפך ללהיט וזכה למעל ל- 12 מליון צפיות. הנזק שנגרם לתדמית של יונייטד היה אדיר והם התחננו בפניו כי יסיר את הסרטון. אולם בנקודה זו קרול כבר הפך לזמר מפורסם ומומחה לחשיפה ברשת. חברת הגיטרות נתנה לו גיטרה בחינם, הוא עשה סרטון המשך שבו הוא מתנצל בפני עובדת החברה ואומר שהוא יודע שהיא לא אשמה ורק מילאה את תפקידה. בנוסף כתב קרול גם  ספר רב מכר אשר מסביר את רזי השיווק במדיה החברתית.


הסרטון: "יונייטד שוברת גיטרות"

ארץ נהדרת לא שילמה: דוגמא מקומית דומה מישראל. זוג יוצרים הכינו סרטון על המחאה החברתית בקיץ. התוכנית ארץ נהדרת רכשה מהם את הסרט כדי לשדרו בתוכנית ספשייל שיצרו על המחאה. אולם שנה אחרי, ולמרות פניות מרובות, עדיין לא קבלו היוצרים את הכסף.היוצרים לא התעצלו והעלו לרשת סרטון בו הם מספרים בשירה על העוול שנעשה להם.

כיאה לארצנו הקטנה תוך פחות משעה הסרטון היה בכל אתרי החדשות ברשת וזכה ל 88,000 צפיות.
ויש גם סוף טוב.

בסרטון המשך: ההפקה התקשרה ושלחה את הצ'ק במונית…

בקיצור, האם לקחת את החוק לידיים? לא מומלץ. אולם במשפט האזרחי ישנן דרכים רבות להגיע לפתרון לסכסוך גם לא דרך בתי המשפט. בכל מקרה יש להיזהר כאשר נלחמים בסכסוך שלא לעבור על חוקים בעצמכם. מה שבטוח, שקלו והתייעצו לפני שאתם מנסים את זה בבית.

Share

זהירות משימוש בתמונות של אחרים באינטרנט

זהירות מהפרת זכויות יוצרים! השימוש בתמונה שלא אתם צלמתם באינטרנט מהווה פגיעה בזכויות יוצרים אשר עלולה לסבך אתכם בתביעה משפטית של עד 100 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק לכל הפרה.
שימו לב, הנושא של הפרת זכויות יוצרים בצילומים ברשת מאוד פופולרי בקרב בעלי הזכויות (הצלמים) ויש בידם כלים ותוכנות המאפשרות איתור פשוט של הפרת זכויותיהם ברחבי הרשת. התביעה היא כסף קל ולעיתים קרובות יותר משתלמת ממכירה לגיטימית של התמונה. היזהרו כשאתם משתמשים בפייסבוק שלכם בתמונות שלא אתם צילמתם ובודאי שבאתרכם המקצועי.

ואנקדוטה קטנה בנושא: סטודנט לתקשורת במכללה בה אני מלמדת, רצה כחלק מהפרוייקט שלו, להכין מודעת פרסומת לפאב. הוא השתמש בתמונה של אלברט איינשטיין ועיצב אותו בפוטושופ שותה בירה. מסתבר שהזכויות לכל הקשור לאלברט איינשטיין שייכות לאוניברסיטה העברית, אשר איתרה בקלות את התמונה שהועלתה לפייסבוק הפרטי של הסטודנט, לא ריחמה על היותו סטודנט והגישה נגדו תביעה ע"ס 20,000 ש"ח. בסופו של דבר הנושא נסגר בפשרה על 12,000 ש"ח שגם הם סכום לא פעוט עבור סטודנט.
אגב, לפני מספר חודשים היתה פסיקה של ביהמ"ש בארה"ב על הפרה דומה בעניין דמותו של איינשטיין אשר קבע כי האוניברסיטה הגזימה עם הפרשנות הרחבה שלה לגבי הגנת זכויות היוצרים על דמותו וכי 50 שנה לאחר מותו הם זמן מספיק כדי שהתמונה תהפוך לנחלת הכלל.

Share

העולם השקוף או מה הם יודעים עלינו

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד L.L.M

בשנות ה 70 וה 80 נהגו להגן חייהם הפרטיים ופרטיותם בקנאות. אני זוכרת שהורי היו מספרים בסודי סודות למי הם מצביעים בבחירות והעבירו לנו באופן חד משמעי את המסר שלא לספר על כך לאף אחד בשום פנים ואופן. ההשתייכות המפלגתית היתה נושא אשר יכול היה להרוס לאנשים קריירות אם הצביעו למפלגה הלא נכונה.
איין ראנד מנסה להמחיש את הפרובוקטיביות של גבורת הספר כמעיין המתגבר דומיניק פרנקון, בכך שהיא גרה לבדה בדירה עשויה מזכוכית באמצע ניו-יורק. העלילה המתרחשת בשנות ה 20 של המאה הקודמת מעבירה את המסר באופן ברור. דירה מזכוכית מאפשרת לכולם לראות כל פינה בה וכל מעשה של בעלת הבית.

היום אנחנו נמצאים בעידן בו חיינו הופכים שקופים יותר ויותר לציבור, עידן בו שיתוף המידע הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, בין אם מדובר על סטטוס של מה אנו עושים ברגע זה או מה אנחנו חושבים, תמונות מכל אירוע בחיינו או הגיגים ממעמקי נפשנו. בחיפוש קל ביותר של שמנו בגוגל ניתן לקבל מידע רב עלינו, על פרטינו האישיים וכל דבר או נושא בו היינו מעורבים אשר עלה ופורסם ברשת האינטרנט.

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי ידוע לנו בדבר כל המידע שהמפורסם, מאחר ונידבנו אותו לעולם מרצון. אולם למעשה, מה שרוב האנשים אינם מודעים לו היא העובדה שקיים מידע רב הנאגר ונצבר עלינו ולא תמיד ידוע לנו לאן אותו מידע מגיע, לידי מי ולאיזו מטרה.
בעידן הגוגל, הפייסבוק, הסלולר והאפליקציות, נדמה לנו לפעמים שאנו נמצאים בעולם שכולו טוב אשר מלא באנשים שכל מטרתם בחיים היא לפתח עבורינו כלים חינמיים אשר יקלו עלינו להתמודד עם אתגרים שונים. משעמם לך? משחק מהיר ומהנה של  Angry birds או Fruit Ninja יפיג את השעמום ויעניק לך שעות של עונג ושכחה.
רוצה לדעת אם יש פקק בדרך הביתה? אפליקציית ה Waze תעזור לך למצוא את המסלול המהיר והקצר ביותר לעקוף את כולם. לא מבין מילה באנגלית? Google Translate תעזור לך לתרגם כל מסמך באנגלית לעברית, אמנם מעט צולעת, אבל בהחלט קריאה לצורך הבנה בסיסית.
מרגישה בודדה וחסרת חברים? תוכלי להיכנס לרשת החברתית Facebook ולהתחבר שם עם מליונים אנשים ברחבי העולם ומובטח לך שלעולם לא תחושי בודדה עוד.
כלים אלו ועוד רבים אחרים, ניתנים לנו לכאורה ללא תשלום ובאופן חופשי לחלוטין. רק הורד והתחל להשתמש. אולם למעשה המחיר אותו אנו משלמים, לעיתים מבלי ידיעתנו, הוא מחיר הפרטיות שלנו. פרטים רבים על חיינו, אופן גלישתנו ברשת והעדפות הקניה שלנו נרשמים ונאגרים אצל מפתחי אפליקציות כאלה ואחרים אשר לעיתים מצליבים את המידע עם מידע שקבלו מחברינו או מאפליקציות אחרות על מנת לקבל תמונה שלמה יותר עלינו. כל זאת מבלי ידיעתינו ומבלי הסכמתנו. כך לדוגמא האפליקציה הישראלית החינמית MEZEZE שבה ניתן היה לגלות מי התקשר אליך ממספר חסום, התגלה כי האפליקציה מורידה את ספר הטלפונים למאגר מידע,  משווה שמות ומספרי טלפון הנמצאים אצל כל המשתמשים וכך מצליחה לקבל תמונה מלאה על שמותיהם. אם למשל בטלפון שלי מספרה של אחותי מופיעה תחת השם "אחותי" ואצל בעלי הוא מופיע תחת "גיסתי" ואצל החבר של אחותי היא מופיע בשם "מאמי שלי" ואצל חברה שלה כ "רחל כהן" האפליקציה תשווה את המספר עם כל השמות ובסוף תגיע לשם רחל כהן עבור המספר הזה. בינואר 2011, יצאה אזהרה ממשטרת ישראל שלא להוריד תוכנה זו מאחר ולא ידוע מי מחזיק במאגר המידע ולאילו צרכים. אולם, לא בכל המקרים המשטרה יודעת להזהיר אותנו לפני השימוש.

מאגר המידע עלינו מצטבר גם אצל חברות הסלולר. באירופה קיימת דירקטיבה משנת 2006 אשר מחייבת את כל מפעילי הסלולר לשמור את כל המידע על הלקוחות לתקופה של חצי שנה לפחות ושנתיים לכל היותר. בסרטון מפורט מספר הפוליטיקאי הגרמני מאלט שפיץ כיצד החליט לברר מה חברת הסלולר שלו יודעת עליו ובקש לקבל מהם את המידע שצברו עליו בחצי השנה האחרונה. החברה התחמקה שוב ושוב ורק לאחר מאבק משפטי הגיע שפיץ לפשרה והדיסק עם כל המידע הגיע לידיו. בתחילה הכל נראה כמו עשרות אלפי רשימות של נתונים, אולם כאשר מיפה את הנתונים באמצעות מתכנת, יצר מפה גרפית של המידע וגילה כי הנתונים מאפשרים לעקוב אחרי כל רגע בחייו בחצי שנה האחרונה, כולל מסלול הנסיעה המדוייק שלו כל בוקר לעבודה, כמה פעמים התקשר בדרך, למי וכמה זמן דיבר. כאשר מסתכלים על התמונה באופן רחב יותר ניתן להבין כי חברות הסלולר מחזיקות בידן מאגר מידע עצום אשר בהגיעו לידיים הלא נכונות עשוי לגרום לנו נזקים שקשה להעלות על הדעת.

בישראל החוק קובע כי המשטרה יכולה לקבל מידע זה מחברות הסלולר רק במקרה של חקירה של פשע או עבירת סמים חמורה. אולם בפועל, קיימות בשוק תוכנות שונות כדוגמת השירות אותו מעניקה חברת World Tracker (כרגע בבריטניה בלבד)  מדובר בשירות מעקב סלולרי חינמי ופתוח אותו ניתן להוריד מהרשת. הישום שולח לחבר אחריו הינך מעוניין לעקוב הודעת SMS וכאשר הוא מאשר אותה אתה יכול לעקוב אחרי הסלולר שלו באופן מלא כולל מיקומו המדוייק.
בישראל ניתן להשיג תוכנה בשם ספייפון Spyphone, אותה ניתן לרכוש מחברות המספקות ציוד לבילוש ומעקב, המאפשרת להאזין לשיחות של אחרים בטלפון הנייד.

בנוסף לכל המידע הנצבר עלינו בחברות הסלולר, גם בעלי הרשתות החברתיות והאפליקציות אוספים עלינו מידע אינסופי. עיתון הוול סטריט ג'ורנל Wall Street Journal ערך לאחרונה מחקר מרתק בשם "מה הם יודעים?" What they Know  המחקר בדק 101 אפליקציות פופולריות במספר פרמטרים של מאגר מידע עלינו וכן האם האפליקציה משתפת את המידע עם צדדי ג'.
המסמך בנוי כטבלה ברורה וגרפית מאוד אשר ממנה ניתן לקבל נתונים על האפליקציה החביבות עלינו ומהי רמת החשיפה שהמידע שלנו מקבל בעת השימוש בהן. לדוגמא: מהמחקר עולה כי בעת השימוש באפליקציה הפופולרית של פייסבוק לסלולר אנו מאפשרים לבעלי האפליקציה גישה לנתונים הבאים עלינו: שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר והמיקום שלנו. כמו כן היא מאפשרת גם לצדדים שלישיים לקבל מידע זה.
המשחק הפופולארי אנגרי בירדס מקבל מאיתנו מידע על שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר, המיקום שלנו וכן המספר המזהה של הטלפון שלנו. אולם כרגע, על פי המחקר, האפליקציה שומרת את המידע לעצמה ואינה משתפת צדדים שלישיים במידע זה.
חובבי הספורט ישמחו ודאי לדעת כי האפליקציה ESPN ScoreCenter משתפת עם צדדים שלישיים את שם המשתמש והסיסמא, המיקום שלנו ומספר הזיהוי של הטלפון שלנו.
המחקר בדק גם מידע הנאסף מגולשים באתרי משחקים לילדים וכן ב 50 אתרי האינטרנט הפופולריים ביותר. הממצאים מדאיגים נראה כי הפרטיות שלנו ברשת הולכת ומתפוגגת, אף ללא ידיעתנו.
כדי לחזק את חששותינו, הרשתות החברתיות והאפליקציות מתחילות להשתמש במידע על מנת לדוור לנו פרסומים בדרכים שונות. לדוגמא: לאחרונה הוגשה לבית המשפט בישראל לאישור תובענה ייצוגית בסך 900,000 ש"ח  כנגד הרשת החברתית פייסבוק על ששלחה לחברים ברשת פרסום בסמס, הקורא להם לצפות בתמונות של חברים מהרשת או פרסומים אחרים בניגוד לחוק הספאם, כך לטענת המבקשות. המבקשות טוענות כי פייסבוק השתמשה בנתונים שלהן מבלי שנתנו לה אותם ומבלי הסכמתן. בפני בית המשפט תעמוד בין השאר השאלה האם עצם השימוש ברשת החברתית ובאפליקציה מהווה הסכמה המאפשרת לפייסבוק להשתמש במידע שצברה על המשתמשים כאוות נפשה?

סוגיית החדירה לפרטיות בעידן שלנו הינה סוגיה מהותית המעלה תהיות רבות לגבי זכותינו לפרטיות. האם עלינו פשוט להרים ידיים ולהיכנע לעובדה שאנו הולכים ועוברים לחיים בעולם שקוף שבו הכל ידוע, הכל חשוף ולא נותר לנו אלא להשלים עם כך?

 

 

Share