תגית: פייסבוק

פרק א': פרסום לשון הרע באינטרנט
הורים שימו לב! הילדים שלכם מחזיקים ברגעים אלו ממש כלי נשק קטלני אשר יכול לפגוע בהם אנושות נפשית ופיזית, להכניס אותם לצרות צרורות וחמור מכך הם לא מודעים למסוכנותו של הכלי. ומי נתן כלי זה בידם אתם שואלים? ובכן ככל הנראה שאתם עצמכם.
כפי שכבר נחשתם מדובר במחשב והטלפון הנייד בהם הם משחקים בשקיקה ברגעים אלו ממש.
מצד אחד, ישנה תחושה בקרב הציבור שהאינטרנט הוא כלי תקשורת פרוץ וחסר צנזורה או גבולות אשר בו מותר לכתוב כמעט הכל. ואכן בשל ראשוניותו היחסית של תחום האינטרנט, החקיקה אינה מכסה עד היום את כל המקרים המתרחשים בו מדי יום. בשל כך, גם הגולש הפשוט עלול למצוא את עצמו לעיתים בסיטואציה בה הוא הופך לעבריין אינטרנט בשל פעולות תמימות ויומיומיות.
לשון הרע באינטרנט:
"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". אהרון ברק נשיא בית במשפט העליון (בדימוס).

לדוגמא: הלכתם לקניות והמוכר עיצבן אתכם? חשבתם להשמיץ אותו ואת החנות באינטרנט? עצרו!!!שיקלו היטב את צעדיכם כי אתם עלולים להיתבע ולשלם פיצויים גבוהים מאוד (החל מ 50,000 ש"ח ואף דברו על שינוי החוק לעד 300 אלף ש"ח ללא הוכחת כל נזק).
התחושה המוטעית, הרווחת אצל משתמשי פייסבוק רבים היא שנדמה להם שדף הפייסבוק שלהם הוא המקום הפרטי שלהם, בו הם יכולים לשכון בצנעה, ללא ידיעתו של איש. נדמה להם, שלאחר שבחרו לעצמם את ה"חברים" שלהם, הם רשאים להאמין, שכל דבר, שהם מפרסמים בדף שלהם, "נשאר בין חברים". נדמה להם שככל שאדם זר כלשהו קורא את דבריהם, הוא חודר לפרטיותם. אולם לא כך הדבר!
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965  קובע כי פרסום לשון הרע לאדם אחד לפחות היא עוולה אזרחית. מה שאומר שגם אם אתה אומר משהו שנחשב לשון הרע לחבר הכי טוב שלך על מישהו אחר הדבר יחשב לפרסום. כל שכן בעמוד הפייסבוק הפרטי שלך שיש בו בודאי לפחות עשרות אם לא מאות או אלפי חברים. וגרוע מכך, פרסום לשני אנשים ויותר יכול להיחשב גם עבירה פלילית.
כך שגם אם פרסמת משהו בקבוצה סגורה או סודית בפייסבוק עדיין יכול הדבר להיחשב לפרסום על פי החוק ולא תינתן הגנה מעצם היות הקבוצה סגורה או סודית.
עוד דבר שחשוב לזכור: זהירות! כל מה שאתם עושים באינטרנט ובמחשב נשמר ואפשר לשחזר אותו. אפשר לזהות אתכם גם אם אתם כותבים בעילום שם. העולם הוא שקוף! אפשר למצוא כל דבר שהעלתם לרשת האינטרנט גם אם זה בקבוצה סגורה, בפרטי או בקבוצה סודית.
אם יש לכם משהו סודי או רע לכתוב על מישהו הדבר הבטוח ביותר הוא פשוט לשמור זאת לעצמכם! בטח שלא להעלות אותו לאינטרנט בשום צורה או דרך. ויעידו על כך עשרות שחקניות וידועניות, כדוגמת סקרלט ג'ונסון ומילה קוניס, אשר האקר אחד בשם כריסטופר צ'ייני פרץ לחשבון הדוא"ל הפרטי שלהן בג'ימייל והוריד משם תמונות עירום אותן הפיץ ברשת.

האם ילדכם הינם ברי אחריות פלילית בכלל?
החוק קובע כי קטין הוא ילד/נער שהוא מתחת לגיל 18 שנים.
קטין מעל גיל 12 אשר ביצע עבירה פלילית יישא באחריות פלילית למעשיו ואף ניתן להגיש כנגדו כתב אישום ולהענישו על מעשיו. תחול עליו אחריות פלילית למעשיו, ניתן לעכבו, לעצרו, לחקרו כחשוד ואף להעמידו לדין בגין מעשיו, הכול בכפוף להוראות שבחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971.
בני נוער רבים אינם מודעים לכך שחלה עליהם אחריות פלילית והם בדרך כלל אומרים לעצמם משהו כגון "אני רק ילד, מה כבר יכולים לעשות לי".

האינטרנט יכול לגרום גם למוות:
סיפורה הטרגי של מייגן מאייר: מייגן מאייר, ילדה בת 13 אשר התמודדה עם בעיות של בטחון עצמי נמוך ודיכאון. אל הילדה פנה ילד בוגר יותר, באמצעות האתר MySpace. הנער פלירטט איתה במשך כמה שבועות. לפתע, החל לשלוח לה הודעות מאשימות, ולאחר מכן הודעות עם מסרים מרושעים. מייגן, שבורה בגין הארועים, התאבדה. בהמשך, הסתבר כי הנער היה דמות וירטואלית אשר נוצרה על ידי כמה מבוגרים, וביניהם אימא של אחת מחברותיה של מייגן, חברה אשר מייגן הסתכסכה עימה. למרות שאותה האם הועמדה לדין היא מעולם לא הורשעה באשמת הריגה ו/או רצח. הוריה של מייגן הקימו עמותה לסיוע במניעת הישנות מקרים דומים.

גם אמנדה טוד בת 15 מקנדה התאבדה בעקבות הצקות חוזרות ונשנות בפייסבוק.
וגם קרולינה פיצ'ו בת 14 מאיטליה התאבדה בגלל סרטון עירום שלה אשר הופץ ברשת.
וגם בארצינו הקטנה כבר קרו מספר מקרים: באשדוד שתי נערות בנות 13 ו 14 ניסו להתאבד בגלל הצקות באיטרנט וניצלו בנס.
נער בן 16 ממרכז הארץ התאבד בתליה עקב הצקות שספג בפייסבוק.

התלמידים איימו בפייסבוק להרוג את המורה:
המורה מירב אמדורסקי מנס ציונה לא האמינה כשגילתה שתלמידיה פתחו נגדה קבוצות בפייסבוק הקוראות להרוג אותה. "ה-20 ביוני הוא יום חיסולה", נכתב באחת הקבוצות. כעת, לאחר שהתלוננה במשטרה, היא תבעה עשרה נערים ונערות על הוצאת לשון הרע. בסוף הגיעו להסכם פשרה, לפיו הם יתנצלו בפניה ואף יתרמו סכום כסף לבית יד לבנים בעיר.

צילומים חושפניים וקטלניים:
הנוער היום מצטלם כל הזמן. המצלמה זמינה והיד על כפתור הצילום קלה מאוד. מצטלמים ומעלים לרשת. לכאורה מעשים תמימים וחסרי סכנה, אולם הנוער אינו תמיד מודע להשלכות החמורות וההשפעות שיגרמו לו במידה והצילומים יופצו ויחשפו בפני העין הלא נכונה. במקרה כזה הנזק עלול להיות חמור ובלתי הפיך והצילומים עלולים להרוס ולפגוע נפשית. כמו במקרה של י':
י' הצטלמה מקיימת יחסי מין עם בן זוגה. לאחר שנפרדו, הוא שלח את הסרטונים בוואטסאפ לחבריו, ששלחו אותם לחברים שלהם וכן הלאה. התוצאה: י' סבלה משלושה התקפים פסיכוטיים, ניסתה פעמיים להתאבד, אושפזה באברבנל, ונאלצה לעזוב את עבודתה ואת דירתה. בראיון בלעדי ל-mako סיפרה: "הגוף שלי נחשף לכולם, זו בושה ופדיחה. זה אונס כי כולם ראו".

גם לקללות עלולות להיות השלכות חמורות:
למרות שנקבע בפסיקה כי רוב הקללות לא יפלו בגדר לשון הרע, עדיין יש קללות היכולות לסבך את האומר אותן בייחוד בהקשרים מסויימים:
תושב חיפה אשר קילל את חברתו בפייסבוק נאלץ לשלם לה פיצויים בסך 50,000 ש"ח. אותו אדם הורשע בהוצאת לשון הרע של חברתו לשעבר ברשת החברתית, אחרי שכתב כינויי גנאי לצד תמונתה ברשת. החברה הגישה קובלנה פלילית נגדו. לאחר שנודע לה כי לאחר פרידתם כי בן זוגה לשעבר פרסם תמונתה בדף הפייסבוק האישי שלו ומתחת לכך כינה אותה בכינוי גנאי באנגלית.
ובמקרה נוסף שבו קילל אדם את גרושתו בפייסבוק ונקבע כי ישלם לה פיצויים בסך 37 אלף ש"ח. השופטת אף קבעה בפסק הדין כי הפיסבוק הינו אמצעי קטלני של ממש.

גם באקדמיה לא סובלים קללות:
סטודנט במכללה אשר קילל את ראש החוג בקבוצה סגורה של סטודנטים והושעה לצמיתות מהלימודים.

הפצה של לשון הרע כדי לפגוע בעסק:
גולש צעיר בן 16 כתב ביקורת נוקבת על חנות אופניים בפורום אופניים באתר תפוז. בעל החנות ראה את הפרסום המשמיץ ותבע את הצעיר על לשון הרע בסכום של 100,000 ש"ח. לאחרונה הגיעו הצדדים לפשרה. הצעיר יתנצל בפורום וישלם לבעל החנות המושמץ 1,200 ש"ח.

מקרה במבה: מהנדסת בחברת HP ,מסיבה לא ברורה, המציאה סיפור על תמותת תינוקות כתוצאה מאכילת במבה והפיצה אותו בדוא"ל. השמועה נשאה לה כנפיים במהירות וחברת אוסם הפסידה סכומים עצומים בשל ירידה חדה במכירות המוצר. ברור כי אוסם יכולה לתבוע את המהנדסת על לשון הרע והנזק שגרמה, אולם מה עם כל אלה אשר שיתפו פעולה והפיצו את המייל הלאה? האם גם הם חשופים לתביעה?
ובכן אל תמהרו להפיץ מידע אשר יתכן ועלול להיחשב כלשון הרע! בית המשפט קבע כי תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. על המפרסם לפעול כאדם סביר ולבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר לאחרים, אחרת סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. יכול בית המשפט להגיע למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי ולא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דיכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב. במקרה של במבה יתכן והמפיצים מדרגה שניה היו יכולים לטעון כי כאשר מדובר בחשש לתמותת תינוקות הם חשו אחריות להפיץ את המידע לקרוביהם על מנת למנוע אסון. אולם לא כל מקרה יכסה בהגנה מסוג זה. על כן חשבו היטב לפני שאתם מעבירים הלאה לרשימת התפוצה שלכם. 

שימו לב! תביעות לשון הרע מגיעות לפתחו של בית המשפט מדי יום. האינטרנט מהווה כלי קל ופשוט להפצת המידע לכמות גדולה של נמענים וככל שהכמות גדולה יותר הנזק עלול להיות רב יותר.

המלצות כיצד לנהוג וממה להיזהר:

1. כשאתם מביעים דיעה ברשת תמיד לסייג את הדברים ולכתוב "לדעתי" או מהחוויה שלי ולא כעובדה.
2. לא לקלל, להשמיץ, לאיים וכ"ו.
3. לא להביע דיעות קיצוניות זה יכול לפגוע בכם בעתיד.
4. לא להצטלם במצבים אינטימיים ולא להעלות לרשת תמונות שלא הייתם רוצים שכולם יראו.
5. כשאתם כותבים משהו תמיד תחשבו מה יקרה אם אמא שלכם, סבתא שלכם או מישהו שאתם מאוד רוצים להרשים יראה את מה שכתבתם. ותחשבו פעמיים.
6. זכרו: העולם הוא שקוף! כל מה שנמצא ברשת יכול להגיע לכל אחד ואחת בעולם. כן, גם אם זה בקבוצה סודית, כן גם אם רק שלחתם את זה לחבר/ה הכי טוב/ה.

"שמו הטוב של אדם – המוניטין שצבר לעצמו במהלך חייו – הוא נכס מקניינו, הנרכש לעיתים בעמל רב ולאורך זמן. הוא מהווה ביטוי חשוב לכבודו של האדם: הן כבוד במובן honor, ההוקרה וההכרה הנובעים ממעמדו בחברה אליה הוא משתייך, והן כבוד במובן dignity, להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".   השופט אליעזר ריבלין

מאת: אפרת אומיאל פדידה, עו"ד L.L.M

בשנות ה 70 וה 80 נהגו להגן חייהם הפרטיים ופרטיותם בקנאות. אני זוכרת שהורי היו מספרים בסודי סודות למי הם מצביעים בבחירות והעבירו לנו באופן חד משמעי את המסר שלא לספר על כך לאף אחד בשום פנים ואופן. ההשתייכות המפלגתית היתה נושא אשר יכול היה להרוס לאנשים קריירות אם הצביעו למפלגה הלא נכונה.
איין ראנד מנסה להמחיש את הפרובוקטיביות של גבורת הספר כמעיין המתגבר דומיניק פרנקון, בכך שהיא גרה לבדה בדירה עשויה מזכוכית באמצע ניו-יורק. העלילה המתרחשת בשנות ה 20 של המאה הקודמת מעבירה את המסר באופן ברור. דירה מזכוכית מאפשרת לכולם לראות כל פינה בה וכל מעשה של בעלת הבית.

היום אנחנו נמצאים בעידן בו חיינו הופכים שקופים יותר ויותר לציבור, עידן בו שיתוף המידע הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, בין אם מדובר על סטטוס של מה אנו עושים ברגע זה או מה אנחנו חושבים, תמונות מכל אירוע בחיינו או הגיגים ממעמקי נפשנו. בחיפוש קל ביותר של שמנו בגוגל ניתן לקבל מידע רב עלינו, על פרטינו האישיים וכל דבר או נושא בו היינו מעורבים אשר עלה ופורסם ברשת האינטרנט.

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי ידוע לנו בדבר כל המידע שהמפורסם, מאחר ונידבנו אותו לעולם מרצון. אולם למעשה, מה שרוב האנשים אינם מודעים לו היא העובדה שקיים מידע רב הנאגר ונצבר עלינו ולא תמיד ידוע לנו לאן אותו מידע מגיע, לידי מי ולאיזו מטרה.
בעידן הגוגל, הפייסבוק, הסלולר והאפליקציות, נדמה לנו לפעמים שאנו נמצאים בעולם שכולו טוב אשר מלא באנשים שכל מטרתם בחיים היא לפתח עבורינו כלים חינמיים אשר יקלו עלינו להתמודד עם אתגרים שונים. משעמם לך? משחק מהיר ומהנה של  Angry birds או Fruit Ninja יפיג את השעמום ויעניק לך שעות של עונג ושכחה.
רוצה לדעת אם יש פקק בדרך הביתה? אפליקציית ה Waze תעזור לך למצוא את המסלול המהיר והקצר ביותר לעקוף את כולם. לא מבין מילה באנגלית? Google Translate תעזור לך לתרגם כל מסמך באנגלית לעברית, אמנם מעט צולעת, אבל בהחלט קריאה לצורך הבנה בסיסית.
מרגישה בודדה וחסרת חברים? תוכלי להיכנס לרשת החברתית Facebook ולהתחבר שם עם מליונים אנשים ברחבי העולם ומובטח לך שלעולם לא תחושי בודדה עוד.
כלים אלו ועוד רבים אחרים, ניתנים לנו לכאורה ללא תשלום ובאופן חופשי לחלוטין. רק הורד והתחל להשתמש. אולם למעשה המחיר אותו אנו משלמים, לעיתים מבלי ידיעתנו, הוא מחיר הפרטיות שלנו. פרטים רבים על חיינו, אופן גלישתנו ברשת והעדפות הקניה שלנו נרשמים ונאגרים אצל מפתחי אפליקציות כאלה ואחרים אשר לעיתים מצליבים את המידע עם מידע שקבלו מחברינו או מאפליקציות אחרות על מנת לקבל תמונה שלמה יותר עלינו. כל זאת מבלי ידיעתינו ומבלי הסכמתנו. כך לדוגמא האפליקציה הישראלית החינמית MEZEZE שבה ניתן היה לגלות מי התקשר אליך ממספר חסום, התגלה כי האפליקציה מורידה את ספר הטלפונים למאגר מידע,  משווה שמות ומספרי טלפון הנמצאים אצל כל המשתמשים וכך מצליחה לקבל תמונה מלאה על שמותיהם. אם למשל בטלפון שלי מספרה של אחותי מופיעה תחת השם "אחותי" ואצל בעלי הוא מופיע תחת "גיסתי" ואצל החבר של אחותי היא מופיע בשם "מאמי שלי" ואצל חברה שלה כ "רחל כהן" האפליקציה תשווה את המספר עם כל השמות ובסוף תגיע לשם רחל כהן עבור המספר הזה. בינואר 2011, יצאה אזהרה ממשטרת ישראל שלא להוריד תוכנה זו מאחר ולא ידוע מי מחזיק במאגר המידע ולאילו צרכים. אולם, לא בכל המקרים המשטרה יודעת להזהיר אותנו לפני השימוש.

מאגר המידע עלינו מצטבר גם אצל חברות הסלולר. באירופה קיימת דירקטיבה משנת 2006 אשר מחייבת את כל מפעילי הסלולר לשמור את כל המידע על הלקוחות לתקופה של חצי שנה לפחות ושנתיים לכל היותר. בסרטון מפורט מספר הפוליטיקאי הגרמני מאלט שפיץ כיצד החליט לברר מה חברת הסלולר שלו יודעת עליו ובקש לקבל מהם את המידע שצברו עליו בחצי השנה האחרונה. החברה התחמקה שוב ושוב ורק לאחר מאבק משפטי הגיע שפיץ לפשרה והדיסק עם כל המידע הגיע לידיו. בתחילה הכל נראה כמו עשרות אלפי רשימות של נתונים, אולם כאשר מיפה את הנתונים באמצעות מתכנת, יצר מפה גרפית של המידע וגילה כי הנתונים מאפשרים לעקוב אחרי כל רגע בחייו בחצי שנה האחרונה, כולל מסלול הנסיעה המדוייק שלו כל בוקר לעבודה, כמה פעמים התקשר בדרך, למי וכמה זמן דיבר. כאשר מסתכלים על התמונה באופן רחב יותר ניתן להבין כי חברות הסלולר מחזיקות בידן מאגר מידע עצום אשר בהגיעו לידיים הלא נכונות עשוי לגרום לנו נזקים שקשה להעלות על הדעת.

בישראל החוק קובע כי המשטרה יכולה לקבל מידע זה מחברות הסלולר רק במקרה של חקירה של פשע או עבירת סמים חמורה. אולם בפועל, קיימות בשוק תוכנות שונות כדוגמת השירות אותו מעניקה חברת World Tracker (כרגע בבריטניה בלבד)  מדובר בשירות מעקב סלולרי חינמי ופתוח אותו ניתן להוריד מהרשת. הישום שולח לחבר אחריו הינך מעוניין לעקוב הודעת SMS וכאשר הוא מאשר אותה אתה יכול לעקוב אחרי הסלולר שלו באופן מלא כולל מיקומו המדוייק.
בישראל ניתן להשיג תוכנה בשם ספייפון Spyphone, אותה ניתן לרכוש מחברות המספקות ציוד לבילוש ומעקב, המאפשרת להאזין לשיחות של אחרים בטלפון הנייד.

בנוסף לכל המידע הנצבר עלינו בחברות הסלולר, גם בעלי הרשתות החברתיות והאפליקציות אוספים עלינו מידע אינסופי. עיתון הוול סטריט ג'ורנל Wall Street Journal ערך לאחרונה מחקר מרתק בשם "מה הם יודעים?" What they Know  המחקר בדק 101 אפליקציות פופולריות במספר פרמטרים של מאגר מידע עלינו וכן האם האפליקציה משתפת את המידע עם צדדי ג'.
המסמך בנוי כטבלה ברורה וגרפית מאוד אשר ממנה ניתן לקבל נתונים על האפליקציה החביבות עלינו ומהי רמת החשיפה שהמידע שלנו מקבל בעת השימוש בהן. לדוגמא: מהמחקר עולה כי בעת השימוש באפליקציה הפופולרית של פייסבוק לסלולר אנו מאפשרים לבעלי האפליקציה גישה לנתונים הבאים עלינו: שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר והמיקום שלנו. כמו כן היא מאפשרת גם לצדדים שלישיים לקבל מידע זה.
המשחק הפופולארי אנגרי בירדס מקבל מאיתנו מידע על שם משתמש וסיסמא, רשימת אנשי קשר, המיקום שלנו וכן המספר המזהה של הטלפון שלנו. אולם כרגע, על פי המחקר, האפליקציה שומרת את המידע לעצמה ואינה משתפת צדדים שלישיים במידע זה.
חובבי הספורט ישמחו ודאי לדעת כי האפליקציה ESPN ScoreCenter משתפת עם צדדים שלישיים את שם המשתמש והסיסמא, המיקום שלנו ומספר הזיהוי של הטלפון שלנו.
המחקר בדק גם מידע הנאסף מגולשים באתרי משחקים לילדים וכן ב 50 אתרי האינטרנט הפופולריים ביותר. הממצאים מדאיגים נראה כי הפרטיות שלנו ברשת הולכת ומתפוגגת, אף ללא ידיעתנו.
כדי לחזק את חששותינו, הרשתות החברתיות והאפליקציות מתחילות להשתמש במידע על מנת לדוור לנו פרסומים בדרכים שונות. לדוגמא: לאחרונה הוגשה לבית המשפט בישראל לאישור תובענה ייצוגית בסך 900,000 ש"ח  כנגד הרשת החברתית פייסבוק על ששלחה לחברים ברשת פרסום בסמס, הקורא להם לצפות בתמונות של חברים מהרשת או פרסומים אחרים בניגוד לחוק הספאם, כך לטענת המבקשות. המבקשות טוענות כי פייסבוק השתמשה בנתונים שלהן מבלי שנתנו לה אותם ומבלי הסכמתן. בפני בית המשפט תעמוד בין השאר השאלה האם עצם השימוש ברשת החברתית ובאפליקציה מהווה הסכמה המאפשרת לפייסבוק להשתמש במידע שצברה על המשתמשים כאוות נפשה?

סוגיית החדירה לפרטיות בעידן שלנו הינה סוגיה מהותית המעלה תהיות רבות לגבי זכותינו לפרטיות. האם עלינו פשוט להרים ידיים ולהיכנע לעובדה שאנו הולכים ועוברים לחיים בעולם שקוף שבו הכל ידוע, הכל חשוף ולא נותר לנו אלא להשלים עם כך?