שופטי בית המשפט בישראל נוטים לא פעם להעביר מסרים מהותיים באמצעות שימוש במטאפורות (מטאפורה= דימוי המבצע אנלוגיה לתחום אחר אשר באמצעותה ניתן להבהיר את הנושא עליו מדובר). שופט בית המשפט העליון בדימוס מיכאל חשין הפליא לנסח מטאפורות יצירתיות ומקוריות ברבים בפסקי הדין אותם כתב.
בפס"ד בעניין מנחמי מגדלי דוד, ע"א 1842/97 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ פ"ד נד(5)15, מנתח השופט חשין את חשיבות מערכת המשפט ומפליא לתארה תוך שהוא משתמש במטאפורה של מיץ גזר:
"… למותר לומר כי החוק אינו אדם והאנשתו אינה אלא מטאפורה. הכול נגזר מתוך המערכת הכוללת, מתוך מוסד בית-המשפט באשר בית-משפט הוא; הדברים בנויים בתוכְכֵי בית-המשפט, בהיות בית-המשפט מה שהוא; רשום הוא בַּחָמְרָה של בית-המשפט (להבדילה מן הַתָּכְנָה, מן החוק); מהווה הוא חלק מן הצופן הגנטי של בית-המשפט. כך בנויה היא המערכת, זו דרך פעולתה, זו אחת מתכליות בית-המשפט. אפשר אף החשובה שבהן…. פירוש הדברים הוא, שבית-המשפט כוחו עמו – במלאכת פירושו והחלתו של חוק – להביא במניין שיקוליו את המכלול המוצג לפניו – מכלול של דין ושל עובדות – ובו שיקולים כלליים ושיקולים פרטיקולריים, שיקולי-מראש ושיקולי-בדיעבד, ובלבד שלא יעשה בניגוד לדברים שהחוק הורה מפורשות.
לשון אחר, בית-משפט אין הוא כמכונה שנועדה למיצוי מיץ-גזר מגזר, מכונה שבצדה האחד יידחק הגזר ובצדה האחר ייזול מיץ-גזר. בית-משפט היה כרקמה חיה ונושמת, רקמה רוויה במיצים – ביניהם מיצים של צדק ושל יושר, של תום-לב ושל שכל ישר – ובהזיננו אותה בנתונים הבאים מן-החוץ, מעכלת ומעבדת הרקמה, על-ידי המיצים שבה, אותם נתונים הבאים אליה מן החוץ, ולאחר אותו עיכול ועיבוד מייצרת היא את המוצר שהיא מייצרת. דברים אלה ייאמרו – בראש ובראשונה, אך לא באורח בלבדי – על נושאים ועל חוקים מן המשפט הציבורי, והוא מגזר במשפט שזרימתו מהירה וחזקה ונדרש הוא לגמישות מרבית בהחלתו על צורכי החיים המשתנים והולכים כל העת נגד עינינו"…
פסק הדין ניתן בתאריך: 15.11.2000
