פעם היה לכן סקס מדהים. אתן זוכרות היטב את כל הפרטים. באיזה שעה בדיוק זה היה, באיזה מקום ועם מי. אתן יכולות לשחזר הכל בקלות. ואתן גם אוהבות להיזכר בזה מדי פעם. הבחור שאיתו הייתן ידע בדיוק מה לעשות ומתי ואת כל הדברים שאתן הכי אוהבות. הוא היה פשוט מדהים וזאת היתה חוויה בלתי נשכחת. אותו בחור זכה לכינוי הנכסף "הכי טוב שהיה לי" ולשם התיעוד צילמתן היטב את הרגע והכנסתן אותו לקופסא בזיכרון תחת השם הקליט: הגדרה למה זה סקס מדהים. מאז אין לכן שום בעיות, עם כל גבר שאיתו הייתן אתן מיד שולפות את התמונה ההיא ועורכות השוואה. זה היה נחמד, אבל זה לא היה בדיוק כמו אז, אז הוא גם אמר לי את המילים האלה ונגע בי גם שם, ואז שתינו שמפניה ואז היה גם ג'קוזי. וכך כל חוויה הופכת למסכת של השוואות לאותה חוויה יחודית וחד פעמית אותה אתן מכנות "סקס מדהים". וככל שעובר הזמן התמונה מתעצמת בצבעיה וגווניה ואתן מוסיפות לה הילה ופאר וגם שלל זכרונות נוספים שהתרחשו מחוץ למסגרת התמונה ושאותם לא הצלחתן לתעד אבל בטוח שהם קרו. וכך אתן מפספסות את כל הרגעים היחידים והמיוחדים מאז ועד היום והכל הוא בהשוואה ואף פעם לא דומה בדיוק. ואף אחד הוא לא מספיק טוב ואף אחד לא יכול לזכות יותר בתואר "הכי טוב שהיה לי". וככה חיים שלמים. ולא רק לגבי סקס. מסתבר שיש לכן גם קופסא עם תמונה של הבית המושלם, החופשה המושלמת, העבודה המושלמת, הילדים המושלמים, בן הזוג המושלם, הגוף המושלם ושום דבר שקורה ביום יום לא מתאים לתמונה ההיא שצלמתן וכך תמשיכו לחיות בתסכול, במרמור ובחוסר שביעות רצון עד שתחליטו יום אחד לעשות נקיון יסודי ולהשליך את כל הקופסאות עם התמונות ולחוות את הרגע כפי שהוא, מדי רגע ברגעו, בלי תעוד ובלי השוואות. פשוט כי זה מה שיש הרגע.
~הפוסט פונה לנשים וגברים כאחד~
