לפעמים מתחשק לי להיות הנס של מישהו. לעשות משהו טוב באמת בשביל מישהו אחר. גם אם אני לא מכירה אותו בכלל. אז אני יוצאת מגדרי, עושה מעל ומעבר, פועלת בלארג'יות יוצאת דופן וכשהוא לא מאמין שזה קורה לו, גם מוסיפה עוד משהו נוסף שממש לא הייתי צריכה לעשות. סתם ככה, כי אני רוצה, בלי לחשוב על רווח והפסד, בלי לחשוב על מה יצא לי מזה, או האם הוא יעריך זאת, בלי לצפות לתמורה כלשהי. מתוך בחירה. ואני יודעת שאותו אדם ודאי יחזור הביתה ויאמר לעצמו "היום קרה לי נס" וגם אם לא יאמר, אני יודעת שלפחות אצל אדם אחד בעולם חיזקתי את האמונה הבסיסית בטוב שבאדם. ולפעמים זה שווה יותר מאלף מונים
