הם לא יודעים זאת כי הם נותרו אי שם במים, חיים את חייהם ולא מודעים לכך שהחומר שהם מפרישים גורם לעורי צריבות בלתי נסבלות וכואבות מאוד. הם לא התכוונו להכאיב, הם בסך הכל היו מי שהם, אלמוגים שהטבע נתן להם חומר ארסי כדי להגן על עצמם מפני אוייבים. הם אפילו לא רואים בי אוייבת והחומר מופרש אל המים תמיד, בלי הבחנה אם פניי למלחמה או לשלום. כך גם אנשים, אמרו לנו מילה, הסתכלו עלינו במבט כלשהו שלא מצא חן בעיננו, לעיתים נדמה לנו כי פגעו בנו בכוונה, כי עשו זאת מתוך רוע וזדון. אבל האמת היא שאנשים חיים את חייהם. מעטות הפעמים בהן הם חושבים להרע למישהו. לפעמים פשוט היה להם יום רע או קשה ואז הם לא מחייכים אלינו כמו שהיינו רוצים, לא מסבירים לנו פנים כפי שציפינו, לא אומרים לנו את המילים שכה נזקקנו לשמוע. לפני שאתם נפגעים, לפני שאתם מחרימים לעולמים מישהו, זכרו את האלמוגים. הארס בתוכם נובע מעצם מהותם וקיומם ואנחנו רק אפיזודה חולפת בחייהם. האנשים מסביבכם כמה שזה עצוב וקשה לקלוט, לא מתעסקים בכם כל הזמן, הם עסוקים בטרדת יומם. במקרה נכנסתם להם למסלול, פגשתם בהם לעיתים ביום לא כל כך מוצלח. כך זה גם אצלכם לפעמים. על כן נטו להם קצת חסד, גם אם הכאיבו לכם מאוד, הרי דרככם עוד תפגשנה בעתיד. וגם אני הרי אמשיך לצלול, למרות האלמוגים, למרות הארס, אבל אולי בצלילה הבאה אהיה חכמה יותר ואמצא עוד דרכים להגן על רגישות עורי כמו צווארון וכפפות.
